“אדריך אותך בדרך החכמה ואוליך אותך בנתיב ישר” (משלי ד׳:11).

זו האמת: יש לנו שליטה מועטה ביותר על נסיבות החיים האלה. איננו יודעים מה מצפה לנו מחר, ואיננו יכולים למנוע אירועים מסוימים הפוגעים בנו ללא אזהרה. דברים כמו תאונות, אובדנים, עוולות, מחלות או אפילו חטאיהם של אנשים אחרים — כל אלה עלולים, ברגע אחד, להפוך את חיינו על פיהם. אך למרות חוסר היציבות החיצוני הזה, יש דבר שאיש אינו יכול לשלוט בו במקומנו: כיוון נשמתנו. זו החלטה שלנו, בכל יום.

לא משנה מה העולם מטיח בנו, יש לנו חירות מלאה להחליט לציית לאלוהים. ובעולם הכאוטי הזה, שבו הכול משתנה במהירות, תורתו האדירה של אלוהים נעשית לנו למקלט בטוח. היא איתנה, בלתי משתנה ומושלמת. כאשר אנו מפסיקים ללכת בעקבות ההמון — שלעתים קרובות בז לדרכי האדון — ובוחרים לציית למצוותיו הנשגבות של הבורא, גם אם אנו עושים זאת לבדם, אנו מוצאים את מה שכולם מחפשים אך מעטים מוצאים: הגנה, שלום אמיתי וגאולה של ממש.

ויותר מכך: בחירת הציות הזאת לא רק מברכת אותנו בחיים האלה, אלא גם מובילה אותנו אל הגדול שבכל המתנות — הישועה באמצעות ישוע, בן האלוהים. הוא התגשמות ההבטחה שניתנה לאלה המצייתים באמונה ובכנות. העולם עלול להתמוטט סביבנו, אך אם נשמתנו תהיה מעוגנת בתורת האדון, דבר לא יוכל להשמיד אותנו. זו הביטחון האמיתי הבא ממרומים. —מעובד על פי ג׳ון המילטון. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מכיר בכך שיש דברים רבים בחיים האלה שאינם בשליטתי. אך אני מהלל אותך משום שכיוון נשמתי נתון בידיי, ואני בוחר למסור אותה לך באמון. גם בתוך הכאוס, אני רוצה להישאר איתן בדרכיך.

אדון, חזק את לבי כדי שלא אלך בעקבות הרוב, אלא אציית לך בנאמנות. עזור לי לאמץ את תורתך האדירה באהבה וביראת כבוד, ושחיי יהיו עדות לשלומך בתוך אי־הוודאות. עזור לי לשמור את מצוותיך הנשגבות, גם כאשר כל הסובבים אותי יבחרו להתעלם מהן.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על היותך האל הבלתי משתנה בעולם בלתי יציב. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כסלע איתן בלב הסערה, המחזיק את רגליהם של המצייתים לך באמונה. מצוותיך הן ככנפי הגנה המכסות את הנשמה הצייתנית בחסד, בהכוונה ובישועה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.