״מִי יַעֲלֶה בְּהַר יהוה? וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב״ (תהילים 24:3-4).

אין ספק שאין זה פסול לחשוב ולדבר על השמיים. טבעי לרצות לדעת יותר על המקום שבו הנשמה תחיה לנצח נצחים. אילו מישהו היה עובר לעיר חדשה, הוא היה שואל על מזג האוויר, על האנשים ועל הסביבה — ומנסה לברר כל מה שיוכל. והרי כולנו עומדים לעבור לעולם אחר, עולם נצחי שבו אלוהים מולך.

לכן הגיוני לבקש להכיר את היעד הנצחי הזה. מי כבר נמצא שם? איך נראה המקום הזה? ומעל הכול, מהי הדרך המובילה אליו? אלה שאלות חשובות, כי לא מדובר במסע זמני, אלא במשכן קבע. השמיים אמיתיים — והם שמורים למי שנמצאו ראויים בעיני האדון.

אך אין זוכים באישור הזה באמצעות השערות או כוונות טובות, אלא באמצעות ציות לתורתו האדירה של אלוהים וקיום מצוותיו המושלמות. מי שיירשו את העולם המפואר הזה הם אלה שבחרו לחיות כאן על פי דרכי הבורא. החתירה לשמיים דורשת חיים ראויים לפני אלוהים, בנאמנות וביראה. — מעובד על פי ד״ל מודי. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מודה לך שהכנת מקום נצחי לאוהביך ולמצייתים לך. השמיים אמיתיים, ואני רוצה להיות איתך בעולם המפואר הזה, שבו אתה מולך בקדושה.

שים בלבי רצון אמיתי להכיר אותך יותר, ללכת בדרכיך ולהתכונן ברצינות לנצח. איני רוצה לחיות בהיסח הדעת, עסוק בדברים החולפים, אלא להתמקד ברצונך ולעמוד איתן בתורתך האדירה ובמצוותיך הקדושות.

אלוהים קדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך על שנתת לי תקווה לחיים שאין להם סוף לצדך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא המפה המכוונת את צעדי הצדיק אל שערי משכנך. מצוותיך המושלמות הן כתמרורים בטוחים המצביעים על הדרך לשמיים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.