״ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי בעיני אלוהים, כי כל הקרב אליו חייב להאמין שהוא קיים ושהוא גומל למחפשים אותו״ (אל העברים 11:6).

אברם יצא לדרכו בלי לדעת לאן אלוהים יוביל אותו. הוא נענה לקריאה נעלה, אף שלא הבין מה היא תביא עמה. הוא עשה צעד אחד בלבד, בלי לדרוש הסברים או הבטחות. זוהי אמונה אמיתית: לעשות את רצון אלוהים בהווה ולהפקיד בידיו את התוצאות.

האמונה אינה צריכה לראות את כל הדרך — די לה להתמקד בצעד שאלוהים ציווה לעשות כעת. אין מדובר בהבנת התהליך המוסרי כולו, אלא בנאמנות למעשה המוסרי העומד לפנינו. אמונה היא ציות מיידי, גם כשאין בהירות מלאה, משום שהיא בוטחת לחלוטין באופיו של האדון שציווה.

אמונה חיה זו מתבטאת בציות לתורתו האדירה של אלוהים ולמצוותיו הנפלאות. מי שמאמין באמת מציית ללא היסוס. הנפש הנאמנה פועלת לפי רצון הבורא ומפקידה בידיו את הכיוון ואת היעד. זהו הביטחון שהופך את הציות לקל ואת הדרך לבטוחה. — מעובד על פי ג׳ון ג׳ואט. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מודה לך שקראת לי ללכת איתך, גם כשאינני רואה את כל הדרך. אינך מגלה לי הכול בבת אחת, אלא מזמין אותי לבטוח בך צעד אחר צעד.

עזור לי לחיות את האמונה האמיתית הזאת — לא רק במילים, אלא גם במעשים. תן לי אומץ לציית גם כשאינני מבין הכול, ונאמנות לקיים את מה שכבר גילית לי בתורתך ובמצוותיך. אל יניח לבי לעתיד להסיח את דעתו, אלא שיעמוד איתן במה שהאדון דורש ממני היום.

אלוהים קדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך, כי אתה ראוי לכל אמון. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא השביל האיתן שעליו אוכל לצעוד ללא פחד. מצוותיך הנפלאות הן כאורות דולקים בכל צעד, המנחים אותי באהבה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.