״יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, יהוה, צורי וגואלי!״ (תהילים י״ט:י״ד).

יש סוג של דממה שמעבר להימנעות מדיבור רע על אחרים: זו הדממה הפנימית, ובייחוד ביחס לעצמך. דממה זו דורשת מן האדם לשלוט בדמיונו — להימנע מלחזור שוב ושוב במחשבותיו על מה ששמע או אמר, או לשקוע במחשבות דמיוניות, בין שהן על העבר ובין שהן על העתיד. סימן להתקדמות רוחנית הוא כשהתודעה לומדת להתמקד רק במה שאלוהים הציב לפניה ברגע הנוכחי.

מחשבות נודדות תמיד יצוצו, אך אפשר למנוע מהן להשתלט על הלב. אפשר להרחיקן ולדחות את הגאווה, הרוגז או התשוקות הארציות שמזינות אותן. הנשמה שלומדת משמעת כזאת מתחילה לחוות דממה פנימית — לא ריקנות, אלא שלווה עמוקה שבה הלב רגיש לנוכחות אלוהים.

אולם, שליטה זו בתודעה אינה מושגת בכוח אנושי בלבד. היא נובעת מציות לתורתו האדירה של אלוהים ומקיום מצוותיו המושלמות. הן המטהרות את המחשבות, מחזקות את הלב ויוצרות בכל נשמה מקום שבו הבורא יכול לשכון. מי שחי כך מגלה קרבה אינטימית לאלוהים שמשנה הכול. — מעובד על פי ז׳אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מודה לך כי אכפת לך לא רק ממעשיי אלא גם ממחשבותיי. אתה יודע כל מה שמתרחש בתוכי, ובכל זאת אתה קורא לי להיות עמך.

למד אותי לשמור על הדממה הפנימית. עזור לי לשלוט בתודעתי, שלא אשקע בזיכרונות חסרי תועלת או בתשוקות ריקות. תן לי להתמקד במה שחשוב באמת — בציות לרצונך, בשירות הנאמן שהצבת לפניי ובשלום שבא כשאני מבקש אותך בכנות.

אלוהים קדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, כי אתה מושך אותי אליך גם כשהתודעה שלי נודדת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כחומת מגן השומרת על מחשבותיי ומטהרת את לבי. מצוותיך הנפלאות הן כחלונות פתוחים המכניסים את אור השמים אל נשמתי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.