״הנאמן במעט נאמן גם בהרבה, והמעוול במעט מעוול גם בהרבה״ (לוקס 16:10).

אין דבר קטן או חסר חשיבות כשהוא בא מידי אלוהים. מה שהוא מבקש, קטן ככל שייראה בעינינו, נעשה גדול — כי גדול הוא המצווה. אי אפשר להתעלם מהמצפון המתעורר לקולו של האדון. כשאנו יודעים שאלוהים קורא לנו לעשות דבר מה, אין זה מתפקידנו למדוד את חשיבותו, אלא פשוט לציית בענווה.

דווקא כאן מתגלה יופיו של הציות לתורתו הנשגבת של אלוהים. כל מצווה וכל הוראה שנגלתה בכתבי הקודש הן הזדמנות להימצא נאמנים. אפילו מה שהעולם בז לו — הפרט הקטן, המחווה הצנועה, הדאגה היומיומית — עשוי להיות מקור לברכה אם מקיימים אותו בנאמנות. למצוותיו הנשגבות של בוראנו אין צורך באישורנו: ערכן נצחי.

אם נבחר לציית באומץ ובשמחה, האדון ידאג לכל השאר. הוא ייתן לנו כוח להתמודד עם אתגרים גדולים כשימצא אותנו נאמנים במשימות הפשוטות. מי ייתן ונימצא היום מצייתים, וכשהאב יראה את נאמנותנו, ישלח אותנו אל בנו האהוב כדי שנקבל חיי עולם. — מעובד על פי ז׳אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אבינו שבשמיים, פעמים רבות חשבתי שהדברים שהצבת לפניי קטנים. סלח לי שלא הכרתי בכך שכל מה שבא ממך יקר. למד אותי להקשיב לקולך ולא לזלזל בשום משימה שתטיל עליי.

תן לי לב אמיץ, נכון לציית לך בכל דבר, גם במה שנראה פשוט או נסתר מעיני אחרים. למד אותי להוקיר כל מצווה שלך כהוראה ישירה מן השמיים. אל תניח לי למדוד את רצונך לפי ההיגיון המוגבל שלי.

אני רוצה לחיות בנאמנות מתמדת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא להבה המאירה את צעדי הצדיק, גם בדרכים הצרות ביותר. מצוותיך הנשגבות הן זרעים נצחיים הנטועים באדמת הציות הפורייה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.