"הוֹדִיעֵנִי יְהוָה דְּרָכֶיךָ, לַמְּדֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ" (תהילים 25:4).

יש משהו משנה חיים בחיים מתוך תשומת לב לפרטים הקטנים של שגרת יומנו. כשאנו מבחינים שאלוהים דואג אפילו לצרכים הקטנים ביותר, לבנו מתמלא בהכרת תודה אמיתית. מאז ילדותנו ידיו מנחות אותנו — תמיד בברכה. אפילו התיקונים שקיבלנו במהלך חיינו, כשאנו מביטים בהם באמונה, מתגלים כאחת המתנות הגדולות ביותר שחווינו אי פעם.

אך ההכרה הזאת אינה צריכה להוביל אותנו רק להודות — עליה להניע אותנו לציית. ככל שאנו מכירים בדאגתו המתמדת של האב, אנו מבינים שהתגובה הראויה ביותר היא ללכת בעקבות תורתו האדירה. מצוותיו הנפלאות של הבורא אינן עול, אלא מתנה — הן מראות לנו את דרך החיים, החוכמה וההתחברות עמו.

מי שהולך בדרך הציות הזאת חי באורו של האדון. ובמקום הזה של נאמנות האב מברך אותנו ומוביל אותנו אל בנו האהוב, כדי שנקבל סליחה וישועה. אין דרך בטוחה יותר, שלמה יותר ואמיתית יותר מלציית לאלוהינו. — מעובד על פי הנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אב אהוב, תודה שאתה מראה לי שנוכחותך נמצאת בכל פרט בחיי. תודה על כל מחווה קטנה של דאגה, על כל רגע שבו תמכת בי בלי שאפילו הבחנתי בכך. היום אני מכיר בכך שכל מה שיש לי בא מידיך.

אני רוצה לחיות מתוך מודעות רבה יותר לרצונך. תן לי לב צייתן, שלא רק משבח אותך במילים אלא גם במעשים. מי ייתן וחיי יתאפיינו בנאמנות ובהחלטה נחושה ללכת בדרכיך הנפלאות.

אדון, אני רוצה ללכת אחריך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כמנגינה יציבה ומתמדת המנחה את צעדיי. מצוותיך הנשגבות הן פנינים יקרות הנטועות בדרכי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.