“נוח על ה' וקווה לו” (תהלים ל"ז:7).
גיליתי שלהיות בקשר עם אלוהים הוא הרבה מעבר להתרחק מרעש העולם – זה ללמוד להשתיק את המחשבות, להרגיע את הלב, ופשוט לעמוד לפניו בתשומת לב שקטה ומלאת יראת כבוד. במקום השקט הפנימי הזה, הנשמה מתחילה לקבל את המזון הרוחני שה' בוחר להעניק. לפעמים זה הרבה, לפעמים זה מעט בעינינו, אך לעולם לא כלום. אלוהים לעולם אינו משאיר אותנו בידיים ריקות כאשר אנו ניגשים אליו בכנות ובענווה.
ההמתנה השקטה הזו מעמיקה בתוכנו דבר יקר: ענווה וצייתנות. הנשמה שלומדת להמתין לאלוהים הופכת לרגישה יותר, כנועה יותר ומלאת אמונה. היא מתחילה להבין שאינה לבד. הצייתנים לה' נושאים בתוכם ביטחון אמיתי – הידיעה שאלוהים קרוב. זה כאילו נוכחותו מורגשת באוויר, בהליכה, בנשימה. והנוכחות המתמדת הזו היא ללא ספק הברכה הגדולה ביותר לאוהבי ה' ואוהבי תורתו העזה.
אז למה להתנגד? למה לא להישמע לאל כה נאמן, כה אוהב וכה ראוי? הוא הדרך היחידה לאושר אמיתי – כאן ובעולם הבא. כל מצווה שהוא נותן לנו היא ביטוי לדאגתו, הזמנה לחיות את מציאות השמים כבר כאן בארץ. -מעובד על פי מרי אן קלטי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי הראית לי שהקשר האמיתי איתך הוא מסירה פנימית, מנוחת הנשמה בנוכחותך. כאשר אני מרגיע את הלב ומשתיק את המחשבות, אני מבחין שאתה שם, מוכן להזין את נשמתי במה שאני צריך באותו רגע. אתה אל נאמן, שלעולם אינו חדל לגעת בלב הכנה הניצב לפניך ביראה.
אבי, היום אני מבקש ממך שתלמד אותי להמתין בשקט, בענווה ובאמונה. אני רוצה להיות נשמה רגישה לקולך, כנועה לרצונך, צייתנית לתורתך העזה. שלא אוסח על ידי רעשים או חיפזון, אלא אלמד את ערך ההמתנה הזו שמעצבת אותי מבפנים. הענק לי את הביטחון שרק עבדיך הנאמנים מכירים – הידיעה העמוקה שאתה קרוב, שאתה הולך איתי ותומך בי בכל צעד. שלא אאבד לעולם את הזכות להרגיש את נוכחותך כה קרובה.
הו, אל קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי נוכחותך היא הברכה הגדולה ביותר שיכולה להיות לי בחיים האלה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כרוח שמים שמרעננת את הנשמה העייפה ומדריכה את הלב התועה. מצוותיך הן כצלילים של שיר נצחי, שמערסלים את הנשמה בשלום ומובילים לאהבתך המושלמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
