״אַשְׁרֵי בָרֵי־לֵבָב, כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים יִרְאוּ״ (מתי 5:8).
השמיים אינם רק יעד רחוק — הם המקום שבו נוכחותו של אלוהים תורגש במלואה, בכל יופייה והדרה. כאן על פני האדמה אנו חווים הבזקים מתהילתו, אך שם היא תתגלה ללא כל הגבלה. ההבטחה שיום אחד נעמוד לפני הבורא ונראה אותו כפי שהוא, לא רק מנחמת אותנו אלא גם מרוממת אותנו. הידיעה שנבראנו כדי לעמוד לפני מלך המלכים, לצד יצורים שמימיים, משנה את האופן שבו אנו חיים כאן.
וזו הסיבה שעלינו לחיות כבר מעתה בלב התואם את מצוותיו היפות של האדון. הציות למה שאלוהים גילה אינו רק הופך אותנו לאנשים טובים יותר — הוא מכין אותנו לאותו יום נשגב של עמידה לפניו לנצח. השמיים אינם מיועדים לסקרנים, אלא לצייתנים. המבקשים את פני האב בכנות והולכים בדרכים שהוא עצמו קבע, יתרוממו מעפר העולם הזה כדי לחזות בכבודו של העליון.
האב מברך את הצייתנים ושולח אותם אל הבן, כדי שיזכו למחילה ולישועה. מי ייתן וחייך היום יהיו הכנה מודעת למפגש הנצחי הזה. חיה כאדם שנקרא לעמוד לפני כס המלכות — בענווה, ביראת כבוד ובנאמנות. — מעובד על פי ה׳ מלוויל. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אדון עליון, מה גדולה ההבטחה שיום אחד אעמוד לפניך! אף שאינני מבין כיצד יהיה הדבר, לבי מתמלא תקווה בידיעה שאחזה בתהילתך כשהיא מתגלה במלואה.
למד אותי לחיות כמי שמצפה לך. מי ייתן וכל בחירה שאעשה כאן על פני האדמה תשקף את רצוני להיות איתך. מי ייתן וציותי היום יהיה אות לתקווה שיש לי למחר.
אלוהיי האהוב, אני מודה לך שקראת לי אל הייעוד הנשגב הזה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא הדרך המכינה אותי למפגש עם פניך. מצוותיך הן המדרגות המובילות אותי אל הנצח איתך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.