“הראה את נפלאות חסדך, אתה, שביד ימינך מושיע את המחסים בך מפני קמים עליהם” (תהילים י"ז:7).
הכרת תודה נולדת מהיכולת להבחין, בתשומת לב קפדנית, בכל פרט ממתנותיו של אלוהים בחיינו. כאשר אנו לומדים לזהות את ברכותיו, אפילו בדברים הקטנים, אנו נעשים מודעים לאהבתו ולטיפולו המתמידים. אלוהים אינו דואג רק לרגעים הגדולים של חיינו, אלא גם לאירועים הפשוטים ביותר ולכל צורך יומיומי שלנו.
הברכות הגדולות של אלוהים שייכות לאלו ההולכים עמו בציות. האנשים הברוכים ביותר בתנ"ך, כמו אברהם ודוד, אהבו את תורת ה'. הם לא היו על-אנושיים, ולא היה להם משהו שאין לנו. ההבדל היה בלבם, שהיה נכון ללכת בנאמנות אחרי מצוות אלוהים. הם הבינו כי הציות לבורא הוא הדרך היחידה לחיים מאושרים, מלאים בנוכחותו ובחסדו של האב.
חיים מבורכים כאלה זמינים לכל אדם שמחליט לחיות לפי רצון אלוהים. אין הבדל בין אלו שנקראו בעבר לאלו שנקראים כיום: ההבטחות הן לכל הצייתנים. כשם שאברהם ודוד זכו לכבוד בזכות נאמנותם, כל אחד יכול לחוות את שפע ברכותיו של אלוהים ולבסוף לרשת חיי נצח במשיח. -מעובד מתוך H. E. Manning. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שהכרת תודה נולדת מהיכולת להכיר בברכותיך בכל פרט של החיים. פעמים רבות אנו מצפים לניסים גדולים ומפספסים את הדאגה היומיומית שלך, מהספקות הקטנות ועד התיקונים שמעצבים אותנו לדבר גדול יותר. אני רוצה לב בעל תשומת לב והכרת תודה, שיראה את ידך בכל דבר, ויבין שגם האתגרים הם הזדמנויות לגדול באמונה ובציות.
אבי, היום אני מבקש ממך שתלמד אותי ללכת בדרכיך כפי שעשו אברהם ודוד, שמצאו בתורתך את הסוד לחיים מאושרים. אני יודע שהציות הוא המפתח לחוות את נוכחותך והגנתך. תן לי לב נכון לכבד אותך בכל דבר, בביטחון שאתה תמיד מוביל את ההולכים אחריך בנאמנות.
הו, אל עליון קדוש, אני משבח ומפאר אותך כי אתה נאמן ולעולם אינך חדל לכבד את ההולכים בדרכיך. תודה שהבטחותיך שייכות לכל הבוחרים לציית לך, ללא הבדל זמן או נסיבות. מי ייתן ואמונתי והכרת התודה שלי יהיו מתמידות, וציותי יוביל אותי למלוא נוכחותך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החרב המגינה עלי בקרב. ליבי מתענג במצוותיך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
