“ואברהם מת בשיבה טובה, אחרי חיים ארוכים ומאושרים. נשם את נשימתו האחרונה, ובמותו נאסף אל אבותיו” (בראשית כ"ה:ח').
ראו, אם נטפח לב שאינו קשור לדברים כאן ונבין שביתנו האמיתי נמצא בבלתי נראה, נחיה בעולם הזה כמי שעוברים בו בלבד. אזרחותנו היא מהשמים! המוות, אם כן, לא יהיה פרידה עצובה מאלה שאנו אוהבים, ולא קפיצה אל הבלתי נודע. להפך, הוא יוביל אותנו למקום של קשרים חזקים עוד יותר, שבו הכבשים מתקרבות זו לזו, קרוב מאוד לרועה היחיד שמנחה אותנו.
חברים, הקשיבו היטב: יש רק דרך אחת להבטיח את מקומנו בשמים – להאמין ולציית. להאמין שישוע הוא הבן שנשלח על ידי האב ולציית לחוק העוצמתי של האב הזה. אין די רק לומר שאוהבים את ישוע; צריך לחיות את מה שהוא לימד. רבים מדברים על אהבה, אך מתעלמים מהמצוות של אביו של ישוע, וזה מרחיק אותם מהפרס הגדול של חיי הנצח.
אחים, אל תטעו! האמונה האמיתית הולכת יד ביד עם הציות. כשאנו מאמינים בלב שלם ועוקבים אחר הצעדים שאלוהים נתן לנו, המעבר שלנו כאן מקבל משמעות, והשמים מפסיקים להיות חלום רחוק – הם הופכים לוודאות שלנו. חיו כאזרחים של השמים, כי לשם אנו הולכים! -מותאם מאלכסנדר מקלארן. עד מחר, אם ה' יאפשר לנו.
התפללו איתי: אלוהים יקר, אני עומד לפניך עם לב שרוצה להתנתק מדברים של העולם הזה, מבין שביתי האמיתי נמצא בבלתי נראה, שם אני אזרח השמים, רק עובר כאן. אני מודה שלפעמים אני נאחז במה שאני רואה, חושש מהמוות כאובדן, אבל אני רוצה לראותו כדרך לקשרים חזקים יותר, מתקרב אל כבשותיך ואליך, רועי היחיד.
אבי, היום אני מבקש ממך שתיתן לי אמונה להאמין שישוע הוא בנך שנשלח ולב לציית לחוק העוצמתי שלך, כי אני יודע שזו הדרך היחידה להבטיח את מקומי בשמים. למד אותי לא רק לדבר על אהבה, אלא לחיות את מה שישוע לימד, לעקוב אחר מצוותיך בנאמנות, כדי שלא אתרחק מהפרס הגדול של חיי הנצח. אני מבקש שתנחה אותי לחבר את אמונתי לציות, ולהפוך לאזרח אמיתי של ממלכתך.
הו, אלוהים הקדוש ביותר, אני עובד ומהלל אותך על שהבטחת חיי נצח למי שמאמין וציית, והופך את השמים מחלום רחוק לוודאות שלי כשאני חי ככבשה נאמנה שלך. בנך האהוב הוא הנסיך והמושיע הנצחי שלי. חוקך העוצמתי הוא הגשר לבית שלי. מצוותיך הן המפה של אמונתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.