“אל תפסיק לדבר את דברי ספר התורה הזה ולהגות בהם יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו. אז תצליח דרכיך ואז תשכיל” (יהושע א:8).

הרהור בדבר ה' הוא הרבה מעבר להקדשת רגע ביום לתפילה או קריאה. ההרהור האמיתי מתרחש תוך כדי החיים — כאשר אנו מאפשרים לאמיתות האלוהיות לעצב את החלטותינו, תגובותינו וגישותינו במהלך היומיום. הצדיק אינו פועל מתוך דחף, אלא מגיב לחיים על פי החכמה שמן המרום, כי מחשבותיו מתואמות עם מה שכבר גילה ה'.

גם כאשר התנ"ך אינו מספק הוראות ישירות למצבים מסוימים, מי שניזון מדי יום באמתות ה' יודע להבחין בדרך הנכונה ללכת בה. זאת משום שהוא חקק את מצוות ה' הנפלאות בליבו, ושם הן נושאות פרי. התורה האלוהית אינה רק ידועה — היא נחיה בכל צעד, בין אם בשגרה הפשוטה ובין אם ברגעים קשים.

ה' מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. וכאשר אנו נותנים למצוותיו המופלאות של ה' לשלוט בבחירותינו היומיומיות, אנו פותחים פתח להיות מונהגים, מחוזקים ונשלחים אל הבן. מי ייתן והיום ובכל יום מחשבותינו יישארו מחוברות לדבריו של האב, ומעשינו יאשרו את האמונה שאנו מודים בה. -מעובד מג'וזף בלנקינסופ. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב נצחי, מי ייתן ודברך יחיה בי בכל פרט קטן של שגרת יומי. שלא אבקש אותך רק ברגעים נפרדים, אלא אלמד להאזין לקולך לאורך כל יומי, בכל צעד שאעשה.

למדני להגיב לחיים בחכמה, לזכור תמיד את אשר כבר אמרת. כתוב את תורתך בליבי, כדי שלא אסור מדרכך, גם כאשר אין תשובות קלות.

הו, אלי האהוב, אני מודה לך שלימדת אותי שלהגות בדברך הוא לחיות איתך בכל רגע. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא אוצר יומי שמאיר את מחשבותיי. מצוותיך הם מגדלורים השומרים עליי בכל החלטה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"יהוה רועי, לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" (תהלים כ"ג:1-2).

אלוהים לעולם אינו טועה בהובלתנו. גם כאשר הדרך נראית קשה והנוף שמלפנים מפחיד, הרועה יודע בדיוק היכן נמצאים המרעה שיחזק אותנו ביותר. לפעמים הוא מוביל אותנו למקומות לא נוחים, שם אנו מתמודדים עם התנגדויות או ניסיונות. אך בעיניו, מקומות אלו הם שדות פוריים — ושם, אמונתנו ניזונה ואופיינו מעוצב.

אמון אמיתי אינו דורש הסברים. תפקידנו אינו להבין את כל הסיבות, אלא לציית להכוונת ה', גם כאשר המים סביבנו נראים סוערים. תורת אלוהים הנפלאה מראה לנו שכאשר אנו הולכים בנאמנות בדרך שהוא מצביע עליה, אפילו גלי הכאב יכולים להפוך למקורות רענון. הביטחון נמצא בהליכה — בלב נחוש — בדרכים שגילה לנו מי שברא אותנו.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אלוהים יודע מה כל נפש צריכה, והוא מוביל בשלמות את מי שבוחר להקשיב לקולו. אם אתה רוצה לגדול, להתחזק ולהישלח אל הבן, קבל את המקום שבו האב שם אותך היום — ולך בביטחון, תוך שאתה ניזון מהוראותיו הנצחיות של ה'. -מעובד מהאנה וויטול סמית. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נאמן, גם כשאיני מבין את הדרך, אני בוחר לבטוח בך. אתה הרועה היודע כל צעד לפני שאעשה אותו, ואני יודע ששום דבר אינו מוביל אותי אלא מתוך מטרה של אהבה. למד אותי לבטוח יותר, גם מול הקשיים.

למד אותי לרבוץ ליד המים שבחרת לי, יהיו שקטים או סוערים. תן לי לראות בעיניך וללמוד לקבל כל מה שהכנת לצמיחתי. שלא אטיל ספק לעולם בהכוונתך, אלא אלך בציות ובהכרת תודה.

הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך על היותך הרועה המושלם, שמוביל אותי גם בעמקים החשוכים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מרעה ירוק המזין את נפשי. מצוותיך הם מים חיים המטהרים ומחזקים אותי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“המְכִּירִים אֶת שִׁמְךָ בּוֹטְחִים בְּךָ, כִּי אַתָּה, יְיָ, לֹא תַּעֲזֹב אֶת הַדּוֹרְשִׁים אוֹתָךְ” (תהילים ט:י).

הסערה שבעולם סביבנו מנסה כל הזמן להסיח את דעתנו ולהרחיק אותנו ממה שבאמת חשוב. אך ישנה הזמנה אלוהית להיכנס אל שערי לבנו ולהתמיד שם. במקום האינטימי והשקט הזה אנו מצליחים לשמוע בבהירות את ההכוונה המתוקה של אלוהים לחיינו. כאשר אנו מפסיקים לרדוף אחר תשובות מבחוץ ומתחילים לחפש בפנים, בהובלת נוכחות ה', אנו מגלים שתמיד היה לו משהו להראות לנו — דרך, בחירה, מסירה.

וכאשר הוא מראה לנו את הדרך, עלינו לעשות את הצעדים הנכונים. יש יופי ועוצמה בלהיות נאמנים להכוונות של בוראנו — הכוונות שכבר גילה לנו במצוותיו הנשגבות. כאשר אנו מקבלים את רצונו ביום-יום שלנו, אנו מוכיחים שליבנו פונה אל הדברים של מעלה. לא מדובר בחיפוש אחר חוויות רגשיות, אלא בחיים המבוססים על ציות שמחדש, מחזיק ומכבד את מי שיצר אותנו.

אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. בכל יום חדש יש לנו הזדמנות להיות מונהגים על ידו בביטחון ובתכלית. אם אנו רוצים להגיע אל ישוע ולקבל את כל מה שהאב הכין לנו, עלינו ללכת בכנות לפני דברו. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. בחרו לציית, והתכוננו לראות את הבטחות ה' מתגשמות. -מעובד על פי ג'ון טאולר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב יקר, עזור לי להשתיק את הקולות החיצוניים שמנסים לבלבל את צעדי. קח אותי למקום של שלום פנימי שבו אוכל לשמוע את קולך בבהירות ולמצוא ביטחון בתוכניותיך. תן לנשמתי ללמוד לנוח בך.

תן לי הבחנה לזהות את רצונך בכל החלטה קטנה של יומי. למד אותי להעריך את הדרכים שה' התווה מראש, כי אני יודע ששם נמצא הטוב האמיתי לחיי. שלא אלך מתוך דחף, אלא ביציבות וביראת כבוד.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שסוד השלום הוא להקשיב וללכת אחר קולך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כנהר של חכמה המשקה את ליבי. מצוותיך הן שבילים בטוחים שמובילים את נשמתי אל החיים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"תשמור בשלום שלם את מי שמחשבתו נשענת עליך; כי בוטח הוא בך" (ישעיהו כ"ו:3)

טבעי שליבנו יפחד נוכח השינויים וחוסר הוודאות שבחיים, אך אלוהים מזמין אותנו לגישה אחרת: ביטחון מלא בכך שהוא, אבינו הנצחי, ידאג לנו בכל נסיבות החיים. ה' לא רק איתנו היום — הוא כבר נמצא במחר. היד שתמכה בך עד כה תישאר איתנה, תוביל את צעדיך, גם כאשר ייחלשו כוחותיך. וכאשר לא תוכל עוד ללכת, הוא עצמו יישא אותך בזרועות אהבתו.

כאשר אנו בוחרים לחיות בביטחון הזה, אנו מגלים כיצד החיים הופכים קלים ומסודרים יותר. אך שלום זה אפשרי רק כאשר אנו מוותרים על ההנחות המלאות בדאגה ופונים אל מצוותיו הנשגבות של ה'. באמצעותן אנו לומדים לחיות באיזון ובאומץ. תורת אלוהים הנפלאה לא רק מדריכה אותנו — היא מחזקת ומעצבת אותנו לעמוד בניסיונות בכבוד, ללא ייאוש.

בטח, אם כן, באלוהים שאינו נכשל לעולם. עשה את הציות לו למקלטך הבטוח. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תיתן לפחדים ולדמיונות המשביתים להשתלט עליך. מסור את עצמך להנהגת ה', והוא עצמו ידאג לך, היום ולתמיד. -מעובד מפרנסיס דה סאל.

התפללו איתי: אב נאמן, כמה פעמים אפשרתי למחשבות דאגה ולפחדים ממה שעדיין לא קרה להשתלט עליי. היום אני מצהיר שאני בוטח בך. דאגת לי עד כה, ואני מאמין שתמשיך לתמוך בי בכל צעד במסעי.

הדריכני, ה', בחוכמתך. עזור לי להשליך כל מחשבה שאינה ממך, כל דאגה השוללת את שלומי. אני רוצה לנוח בביטחון שבכל דבר, אתה תהיה איתי, תחזק אותי ותוביל אותי בבטחה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על טובך הרב כלפיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא חומה סביבי ואור בשביל החשוך. מצוותיך הן מקלט בטוח, נחמה לנפגעים ועוגן לנאמן. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"לכן אל תדאגו למחר, כי המחר ידאג לעצמו; די ליום רעתו" (מתי 6:34).

כאשר אנו נותנים לחרדה לגבי העתיד להשתלט על לבנו, אנו מאבדים את היכולת לראות בבהירות את מה שההווה דורש מאיתנו. במקום למצוא כוח, אנו נותרים משותקים. אלוהים מזמין אותנו להתמקד בהיום — לבטוח בכך שלחם יומנו יינתן, שנטל היום כבר מספיק. אין צורך להעמיס ימים, ולא לשאת את כאבי זמן שעדיין לא הגיע. יש חכמה בלהעניק לכל יום את מידת תשומת הלב והמאמץ שלו.

ולחיות כך, בשלווה וביציבות, אנו זקוקים לעוגן בטוח. מצוות ה' הנפלאות לא רק מנחות אותנו, אלא גם מסדרות את מחשבותינו ומביאות שלום לרוחנו. כאשר אנו מונחים על פי התורה היפה שהאב גילה לעבדיו, אנו מגלים קצב חיים בריא, מלא ואמיתי. זו הציות המעשי שמאפשר לנו למלא כל משימה של היום באומץ, מבלי להתיש את עצמנו בפחדי המחר.

אם אתה רוצה להתחזק ולחיות עם מטרה, פנה למה שאלוהים ציווה. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תחיה כמי שהולך בעיוורון, נכשל במה שעדיין לא הגיע. לך בביטחון, מבוסס על רצון הבורא, ותראה כיצד הוא מגלה את תוכניותיו לאלה שמאזינים לו והולכים אחריו. -מעובד מג'ון פרדריק דניסון מוריס. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא יקר, אני יודע שכל כך הרבה פעמים אני דואג למה שעתיד לבוא ובסופו של דבר איני חי היטב את היום שנתת לי. למד אותי לבטוח בך בעומק רב יותר. מי ייתן ואוכל לנוח בדאגתך, בידיעה שאתה כבר נמצא במחר שלי.

תן לי חכמה להשתמש היטב בזמני היום. מי ייתן ואמלא בנאמנות כל מה שהפקדת בידי, ללא דחייה, ללא פחד, ללא תלונה. הובל אותי ברוחך כדי שחיי יהיו פשוטים, פוריים וכנים לפניך.

הו, אלי, אני מודה לך על הכול. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא דרך בטוחה לרגלי ומקלט בטוח לנפשי. מצוותיך הן אוצרות של צדק, חיים ושלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"הנאמן במעט, גם במרובה נאמן; והמעול במעט, גם במרובה מעול" (לוקס 16:10).

אין דבר קטן או חסר ערך כאשר הוא בא מידי אלוהים. מה שהוא מבקש, גם אם נראה בעינינו כקטן, הופך לגדול — כי גדול הוא זה שמצווה. המצפון המתעורר על ידי קול ה' אינו יכול להיעלם. כאשר אנו יודעים שאלוהים קורא לנו לדבר מה, אין זה מתפקידנו למדוד את חשיבותו, אלא פשוט לציית בענווה.

דווקא כאן מתגלה יופיה של הציות לתורת אלוהים הנשגבת. כל מצווה, כל הוראה שנגלתה בכתובים, היא הזדמנות להימצא נאמנים. גם מה שהעולם מבזה — הפרט, המחווה השקטה, הדאגה היומיומית — יכול להפוך למקור ברכה אם ייעשה בנאמנות. מצוותיו הנשגבות של בוראנו אינן תלויות בשיפוטנו: יש להן ערך נצחי.

אם נבחר לציית באומץ ובשמחה, ה' ידאג לכל השאר. הוא ייתן כוח לאתגרים הגדולים כאשר ימצא אותנו נאמנים במשימות הפשוטות. יהי רצון שנימצא היום צייתנים, ושהאב, כאשר יביט בנאמנותנו, ישלח אותנו אל בנו האהוב כדי שנקבל את חיי הנצח. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבינו שבשמים, פעמים רבות שפטתי כקטנות את הדברים שהנחת לפניי. סלח לי על שלא הכרתי בכך שכל מה שבא ממך יקר הוא. למדני להקשיב לקולך ולא לבזות אף משימה שתפקיד בידי.

תן לי לב אמיץ, נכון לציית לך בכל דבר, גם במה שנראה פשוט או נסתר מעיני אחרים. שאזכה להעריך כל מצוותיך כהוראה ישירה מן השמים. אל תיתן לי למדוד את רצונך על פי הגיוני המוגבל.

רוצה אני לחיות בנאמנות מתמדת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא שלהבת המאירה את צעדי הצדיק, גם בדרכים הצרות ביותר. מצוותיך הנשגבות הן זרעים נצחיים הנטועים באדמת הציות הפורה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"הראני, ה', דרכיך, למדני ארחותיך" (תהלים כ"ה:4).

יש משהו משנה חיים בלחיות בעיניים פקוחות לפרטים הקטנים של יומנו. כאשר אנו מבינים כי אלוהים דואג אפילו לצרכים הקטנים ביותר, לבנו מתמלא בהכרת תודה אמיתית. מאז הילדות, ידיו הנחו אותנו — תמיד בברכה. אפילו התיקונים שקיבלנו לאורך החיים, כאשר אנו רואים אותם באמונה, מתגלים כאחת המתנות הגדולות ביותר שחווינו.

אך תובנה זו לא אמורה להוביל אותנו רק להודות — היא צריכה לדחוף אותנו לציית. ככל שאנו מכירים בדאגתו המתמדת של האב, אנו מבינים כי התגובה הצודקת ביותר היא ללכת אחרי תורתו האדירה. המצוות המופלאות של הבורא אינן עול, אלא מתנה — הן מראות לנו את דרך החיים, החכמה והקשר עמו.

ההולך בדרך הציות חי תחת אור ה'. ובמקום הנאמנות הזה האב מברך אותנו ושולח אותנו אל בנו האהוב, כדי לקבל סליחה וישועה. אין דרך בטוחה, מלאה ואמיתית יותר מאשר לציית לאלוהינו. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, תודה שהראית לי שנוכחותך נמצאת בכל פרט בחיי. תודה על כל מחווה קטנה של דאגה, על כל רגע שבו תמכת בי מבלי שאפילו הבחנתי בכך. אני מכיר היום שכל מה שיש לי בא מידיך.

אני רוצה לחיות יותר במודעות לרצונך. תן לי לב שומע וצייתן, שלא רק מהלל אותך במילים, אלא גם במעשים. שיהיו חיי מסומנים בנאמנות ובהחלטה איתנה ללכת בדרכיך הנפלאות.

ה', אני רוצה ללכת אחריך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמלודיה איתנה ומתמדת שמנחה את צעדיי. מצוותיך הנפלאות הן פנינים יקרות שנשתלו בדרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"מי יעלה בהר ה'? ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב" (תהלים כ"ד:3-4).

היעד הסופי של כל הנשמות ההולכות בדרך השמים הוא המשיח. הוא נמצא במרכז, כי הוא קשור באותה מידה לכל השייכים לאלוהים. כל מה שבמרכז משותף לכולם — והמשיח הוא נקודת המפגש. הוא המקלט, ההר הבטוח שאליו כולם צריכים לעלות. ומי שעולה להר הזה, לא ירד ממנו עוד.

שם, בגובה, יש הגנה. המשיח הוא הר המקלט, והוא לימין האב, כי עלה לשמים לאחר שמילא בשלמות את רצון אלוהים. אך לא כולם בדרך להר הזה. ההבטחה אינה לכל אחד. רק המאמינים באמת והמצייתים זוכים לגשת אל המקלט הנצחי שהכין אלוהים.

להאמין שישוע נשלח על ידי האב הוא חיוני — אך אין זה הכל. הנשמה צריכה לציית לתורת אלוהים החזקה, שנגלתה על ידי נביאי התנ"ך ועל ידי ישוע עצמו. אמונה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות כן. רק המאמינים והמצייתים מתקבלים על ידי המשיח ומובלים אל המקום שהכין. -מעובד מאוגוסטינוס מהיפו. נתראה מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך כי שמת את בנך במרכז הכל, כסלעי האיתן ומקלטי הנצחי. אני יודע שמחוץ למשיח אין ישועה, ואליו אני רוצה לפנות בכל ימי חיי.

חזק את אמונתי שאאמין באמת שישוע נשלח על ידך. ותן לי לב שומע וציות, כדי שאקיים בכנות את כל תורתך החזקה ואת המצוות שמסרת על ידי הנביאים ובנך עצמך. אינני רוצה רק לעלות להר — אני רוצה להישאר בו, איתן בציות ואמונה.

הו אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי הראית לי את דרך הישועה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא הדרך התלולה המובילה לפסגת נוכחותך. מצוותיך הקדושות הן מדרגות בטוחות שמרחיקות אותי מן העולם ומקרבות אותי לשמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"לכן, כל אחד מכם שאינו מוותר על כל אשר לו, אינו יכול להיות תלמידי" (לוקס 14:33).

ישוע היה ברור ביותר: מי שרוצה להיוושע חייב לכפור בעצמו. פירוש הדבר הוא לדחות את הרצון האישי ולהיכנע לחלוטין לרצון אלוהים. האדם כבר אינו מחפש לרצות את עצמו, ואינו מתרומם על עצמו, אלא רואה את עצמו כנזקק ביותר לרחמי הבורא. זהו קריאה לנטוש את הגאווה ולהתנתק מהכול — מתוך אהבה למשיח.

הכפירה בעצמך כוללת גם ויתור על קסמי העולם הזה: מראהו, תאוותיו, והבטחותיו הריקות. החכמה האנושית והכישרונות הטבעיים, ככל שייראו מרשימים, אינם צריכים להיות בסיס לאמון. העבד האמיתי לומד להסתמך אך ורק על אלוהים, ודוחה כל ביטחון בבשר או בברואים.

השינוי הזה אפשרי רק כאשר ישנה ציות לחוקו העוצמתי של אלוהים ודבקות כנה במצוותיו הקדושות. בדרך ההכנעה והמסירה הזו, הנפש לומדת לדחות את הגאווה, התאווה, הרצונות הבשריים וכל נטיות האדם הישן. לחיות לאלוהים הוא למות לעצמך, ורק מי שמת לעולם יכול לרשת את הנצחי. -מעובד מיוהאן ארנדט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על שקראת לי לחיים של מסירה מוחלטת. אתה יודע עד כמה רצוני חלש ונוטה לשגיאה, ואף על פי כן אתה מזמין אותי לחיות למענך.

עזור לי לכפור בעצמי בכל יום. שלא אחפש את טובתי האישית, ולא אבטח בכישרונותיי, ולא אתאווה להבלי העולם הזה. למדני לוותר על מי שאני ועל מה שיש לי, למען אהבת בנך, ולציית בכל ליבי לחוקך העוצמתי ולמצוותיך הקדושות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה מעניק לי חיים חדשים, הרחק מעבדות האגו שלי וקרוב אל לבך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך העוצמתי הוא הדרך הצרה המובילה לחירות האמיתית. מצוותיך המושלמות הן כחרבות החותכות את האדם הישן וחושפות את יופיה של הציות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לזה שהוא יכול למנוע מכם ליפול ולהציג אתכם בפני כבודו ללא דופי ובשמחה רבה״ (יהודה 1:24).

על אברהם כתוב שהוא לא הת动דד מול ההבטחה. זהו סוג היציבות שאלוהים רוצה לראות בכל אלה שבוטחים בו. ה׳ רוצה שעמיו ילכו ביציבות כזו, שלא יורגש כל רעד בשורותיהם, גם כאשר הם מתמודדים מול האויב. עוצמת ההליכה הרוחנית טמונה בהתמדה — אפילו בדברים הקטנים.

אך דווקא אותם ״דברים קטנים״ הם שמכשילים ביותר. רוב הנפילות אינן נובעות מניסיונות גדולים, אלא מהסחות דעת וגישות שנראות חסרות חשיבות. האויב יודע זאת. הוא מעדיף להפיל משרת של אלוהים בפרט קל כנוצה, מאשר במתקפה גדולה. זה מסב לו יותר סיפוק — לנצח כמעט בלא כלום.

לכן, חיוני שהנפש תהיה מבוססת על תורת אלוהים האדירה ועל מצוותיו היפים. באמצעות ציות נאמן, אפילו בהחלטות הקטנות ביותר, משרתו של אלוהים נשאר יציב. כאשר החיים מתואמים עם רצון הבורא, המכשולים נעשים נדירים, וההליכה הופכת לעקבית, אמיצה ומנצחת. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך כי אתה קורא לי להליכה יציבה, בטוחה, ללא היסוסים. אתה רוצה שאתקדם בביטחון, מבלי להיגרר אחר דברים קטנים.

עזור לי להיות קשוב לפרטים של יומי-יום, כדי ששום דבר לא יכשיל אותי. תן לי לב ממושמע, שמעריך גם את מעשי הציות הקטנים ביותר. שלא אזלזל לעולם בפיתויים הקטנים, אלא אתמודד עם הכל באומץ, בביטחון בתורתך ובציות נאמן למצוותיך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי אתה מחזיק אותי בכל צעד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כקרקע מוצקה של אבן תחת רגלי. מצוותיך היפות הן כסימנים בדרך, מונעות ממני לטעות ומדריכות אותי באהבה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.