"הנאמן במעט גם במרובה נאמן, והעושה עוול במעט גם במרובה עוול" (לוקס 16:10).

החיים לפני אלוהים אינם נמדדים רק לפי עמדות בולטות או מעשים הנראים לעיני בני אדם. רבים מעבדיו הולכים בשקט, משרתים בעקביות, מוותרים על עצמם ונשארים איתנים כאשר איש אינו רואה. אלוהים רואה את הנאמנות בבחירות הקטנות, בהתמדה היומיומית וברצון להמשיך גם ללא הכרה. בעיניו, דבר אינו נעלם, וכל מעשה שנעשה בכנות נושא ערך נצחי.

דווקא במציאות זו מתגלים חיוניותם של מצוות הבורא הנשגבות. התורה שנמסרה על ידי נביאי התנ"ך ועל ידי ישוע מדריכה את העבד להיות נאמן בכל, גם במה שנראה פשוט או נסתר. אלוהים מגלה את תוכניותיו ומעניק כבוד רק לאלה שבוחרים לציית בעקביות. הציות היומיומי מעצב את האופי ומכין את הלב לקבל את אשר מאת האב.

היום, הקריאה היא להישאר נאמן, ללא קשר לגודל המשימה או לחשיפת השירות. אל תבזה התחלות קטנות או אחריות צנועות. בהליכה אחר מצוות אלוהים שאין להן תחליף, אתה בונה עדות איתנה לפני השמים. בדרך זו האב מברך ומכין את הצייתנים להישלח אל ישוע. מעובד על פי J. R. Miller. נתראה מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון, אני רוצה להיות נאמן בכל פרט בחיי, גם כאשר איש אינו רואה או מכיר בכך. למד אותי לשרת בענווה ולהישאר איתן בדברים הקטנים. יהי רצון שלבי יהיה תמיד מיושר עם רצונך.

תן לי כוח להתמיד, סבלנות לשאת ואומץ לציית בכל יום. עזור לי שלא לחפש מחיאות כפיים, אלא לחיות ביושרה לפניך. הדריכני בדרך הנאמנות המתמדת.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה מחשיב את הנאמנות הכנה של הלב. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמאזניים צודקות שמכבדות כל מעשה נאמן. מצוותיך הן זרעים נצחיים שמניבים שכר לפניך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"אני לחם החיים; הבא אלי לעולם לא ירעב, והמאמין בי לעולם לא יצמא" (יוחנן 6:35).

האנושות מחפשת מזון לנשמה ומנוחה ללב, אך לרוב מחפשת במקומות הלא נכונים. העולם מבטיח להשביע, אך לעולם אינו מעניק את מה שבאמת מחזיק מבפנים. כאשר האדם מתעקש בדרך זו, הוא מסיים עייף, מתוסכל וריק. התמיכה האמיתית והמנוחה האמיתית נמצאות רק כאשר אנו מתקרבים אל הרועה.

בנקודה זו מצוות הבורא הזוהרות מראות את חשיבותן המעשית. התורה שנמסרה לנביאי התנ"ך ולישוע מדריכה היכן לחפש מזון אמיתי ומנוחה בטוחה. אלוהים מוביל את הצייתנים אל הטהור, ומרחיק אותם מהסחות דעת שרק מעייפות את הנשמה. הציות מציב אותנו במקום הנכון לקבל טיפול, הכוונה והגנה.

היום, ההחלטה מונחת לפניך: להמשיך לחפש בעולם או לבחור ללכת לפי רצון אלוהים. כאשר תלך בעקבות מצוות ה' שאין להן תחליף, תובל אל המקום שבו הנשמה מתחזקת והלב מוצא מנוחה. הדרך הזו אינה מטעה ואינה מאכזבת. כך האב מברך ומכין את הצייתנים להישלח אל ישוע. מעובד מתוך J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני, אני מכיר בכך שפעמים רבות חיפשתי מנוחה וסיפוק היכן שאינם קיימים. אני רוצה ללמוד לחפש רק היכן שאתה נמצא והיכן שנשמתי יכולה באמת לקבל מזון. קרב אותי אליך.

תן לי כוח לציית, רגישות לזהות את הכוונתך ונחישות להישאר בדרך הנכונה. הרחק אותי מהאשליות שרק מעייפות ולמד אותי לבחור במה שמביא חיים. מי ייתן וצעדי יונחו על פי רצונך.

אה, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי היכן למצוא מזון אמיתי ומנוחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כמרעה שופע שמחזק את הנשמה העייפה. מצוותיך הן מעיינות טהורים שמחזיקים את הלב הצמא. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לא בכוח ולא בעוז, כי אם ברוחי, אמר יהוה צבאות״ (זכריה ד:ו).

כאשר אלוהים הכל-יכול התאחד עם המטה של משה, הכלי הפשוט הזה הפך ליקר ערך יותר מכל צבאות הארץ. לא היה דבר יוצא דופן באדם או בחפץ עצמו; הכוח היה באלוהים שהחליט לפעול דרכם. המכות באו, המים נהפכו, השמים הגיבו — לא מפני שמשה היה גדול, אלא מפני שאלוהים היה עמו. כל עוד ה׳ עמד לצידו, הכישלון לא היה אפשרות.

אמת זו נשארת חיה כאשר אנו מבינים את תפקיד תורת אלוהים המפוארת ואת מצוותיו הנשגבות. הכוח מעולם לא היה באמצעים אנושיים, אלא בציות השומר את העבד מיושר עם הבורא. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ובנאמנות זו הוא מגלה את כוחו. כשם שמשה הלך נתמך על ידי הנוכחות האלוהית, כך כל מי שבוחר לציית מוצא תמיכה, הכוונה וסמכות שאינם באים ממנו עצמו.

לכן, אל תבטח בכוחך, ואל תפחד מחולשתך. חפש ללכת בציות, כי שם אלוהים מתגלה. כאשר האב רואה לב נאמן, הוא פועל, תומך ומוביל חיים אלו אל הבן. במקום שבו אלוהים נוכח, אין מכשול שגדול מרצונו. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מכיר בכך שאיני כלום ללא נוכחותך. למד אותי לא לבטוח בכלים אנושיים, אלא להסתמך לחלוטין עליך.

אלוהי, עזור לי להישאר נאמן למצוותיך, בידיעה שבציות מתגלה כוחך. מי ייתן וחיי יהיו תמיד מיושרים עם רצונך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שהכוח בא ממך ולא ממני. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הערוץ שבו כוחך מתגלה בחיי. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שבה נוכחותך מלווה אותי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשרי האיש הסובל פיתוי; כי לאחר שיתאמת, יקבל את עטרת החיים” (יעקב 1:12).

לעיתים קרובות אנו משתוקקים לחיים ללא פיתויים, ללא מבחנים כואבים, ללא דבר שיהפוך את הטוב, האמת, האצילות והטהרה לקשים להשגה. אך מעלות אלו אינן נוצרות בקלות. הן נולדות בעימות, במאמץ ובהקרבה. בכל מסע רוחני, הארץ המובטחת תמיד נמצאת מעבר לנהר עמוק וסוער. לא לחצות את הנהר – משמעו לא להיכנס לארץ. צמיחה אמיתית דורשת החלטה, אומץ ונכונות להתמודד עם הדרך שאלוהים מאפשר.

כאן עלינו להבין את ערכה של תורת אלוהים המפוארת ואת מצוותיו הנפלאות. חלק גדול מהפיתויים נובע דווקא מהתעלמות מהתורה שמטרתה העיקרית לקרב אותנו אל ה', אשר אינו ניתן לפיתוי. כאשר אנו מתרחקים מהתורה, אנו מתרחקים ממקור הכוח. אך כאשר אנו מצייתים, אנו מובלים קרוב יותר אל אלוהים, שם הפיתוי מאבד מכוחו. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, מחזק את צעדיהם ומכין את נפשם לעבור את המעברים הקשים של החיים.

לכן, אל תברח מהמבחנים ואל תזלזל בציות. חציית הנהר היא חלק מהדרך. מי שבוחר ללכת במצוות מוצא כיוון, כוח ובשלות רוחנית. האב רואה נאמנות זו ומוביל את הצייתן קדימה, עד שייכנס לארץ הברכה שהוכנה מראשית. מעובד על פי ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי שלא אחשוק בדרך קלה, אלא בדרך של נאמנות. למדני להתמודד עם המבחנים באומץ ובסבלנות.

אלי, הראה לי כיצד הציות לתורתך מקרב אותי אליך ומחזק אותי נגד הפיתוי. שלא אתעלם מהמצוות שנתת לטובתי.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על כך שאף את המאבקים אתה משתמש כדי לקרב אותי אליך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הגשר שמעביר אותי מעבר למים הקשים. מצוותיך הן הכוח שמחזיק את צעדיי במעבר. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״אתם כבר טהורים בזכות הדבר שדיברתי אליכם״ (יוחנן ט״ו:3).

זה על ידי הדבר שהנפש מטוהרת לראשונה ומתעוררת לחיים נצחיים. זהו הכלי שבו אלוהים משתמש כדי להוליד, לקיים ולחדש את הקשר החי עם בנו. בחוויית האמונה האמיתית, הדבר הזה מתאמת שוב ושוב: פסוק עולה בלב, הבטחה מגיעה בחום ובעוצמה, והדבר הזה סולל דרך בתוכנו. הוא שובר התנגדויות, מרכך רגשות, ממיס קשיחות פנימית ומעורר אמונה חיה הפונה כולה אל מי שהוא באמת אהוב.

אך אנו גם יודעים שלא תמיד זה כך. יש תקופות שבהן הדבר נראה יבש, רחוק, חסר טעם. ובכל זאת, האדון, ברחמיו, מחזיר אותו להיות מתוק בזמן הנכון. וכאשר זה קורה, אנו מבינים שהדבר לא רק מנחם — הוא מדריך, מתקן וקורא לנו לשוב לציות. תורת אלוהים הנפלאה מתעוררת לחיים כאשר הדבר מיושם בלב. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, וביישור הזה מתחדש הקשר והנפש שבה ונושמת חיים.

לכן, התמידו בדבר, גם כאשר הוא נראה שקט. המשיכו לציית למה שכבר גילה אלוהים. ברגע הנכון, האדון יחיה שוב את דברו ויהפוך אותו ליקר, ויוביל את הלב הנאמן לקשר עמוק ובטוח יותר עמו — ויכין את הנפש להישלח אל הבן. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מודה לך כי בדברך נשמתי נשטפת ומתחזקת. גם כאשר איני מרגיש מתיקות, עזור לי להישאר איתן.

אלוהי, החל את דברך בלבי באופן חי ומחולל שינוי. שהדבר ישבור את מה שצריך להישבר ויחזק את החלטתי לציית.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי בעיתך הדבר חוזר להיות מתוק ויקר. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא חיים כאשר הדבר מאיר אותה בלבי. מצוותיך הן הביטוי החי של קולך שמוביל אותי לקשר אמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ההולכים ביושר הולכים בבטחה” (משלי 10:9).

יש רגעים שבהם המסע נדמה כטבול בסערה. הדרך מחשיכה, הרעם מפחיד, והכול מסביב נראה כמונע התקדמות. רבים מוותרים בדיוק שם, סבורים שאין אפשרות לראות אור כלשהו בתוך הכאוס. אך הניסיון מלמד שהחושך אינו תמיד ביעד — לעיתים קרובות הוא רק ברמה שבה אנו הולכים. מי שממשיך לעלות מגלה שמעל העננים, השמים בהירים והאור נשאר שלם.

בעוד שהמרדנות משאירה אותנו לכודים בעננים, הנאמנות מקרבת אותנו אל הכס, שם האור אינו כבה. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ובעלייה הרוחנית הזו לומדת הנשמה ללכת מבלי להיכנע לנסיבות. האב אינו שולח מורדים אל הבן, אלא מוביל את הבוחרים לציית, גם כאשר הדרך דורשת מאמץ.

לכן, אם הכול נראה חשוך כעת, אל תישאר במקום — עלה. התקדם בציות, הרם את חייך, יישר את צעדיך עם רצון הבורא. זהו זכותו של בן צייתן ללכת באור, מעל הסערות, לחיות לאור הבא מאלוהים ולהיות מונהג על ידו אל הבן, שם יש סליחה, שלום וחיים. מעובד מדברי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לא לעצור מול סופות החיים. למד אותי להמשיך לעלות, גם כאשר הדרך נראית קשה וחשוכה.

אלי, חזק את ליבי לציית כאשר הכול מסביב מנסה לגרום לי לוותר. שלא אסכים לחיות מתחת למה שהכנת עבורי.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שקראת לי לחיות מעל ענני הספק והפחד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך הנעלה שמובילה אותי אל האור. מצוותיך הם הבהירות שמגרשת כל חושך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הַפְקֵד אֶל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה” (תהלים ל״ז:ה׳).

האם אנו עושים את אלוהים לגדול באמת בחיינו? האם הוא תופס מקום חי ונוכח בחווייתנו היומית, או רק ברגעים רוחניים מבודדים? פעמים רבות אנו ממשיכים לתכנן, להחליט ולבצע הכול מבלי אפילו להתייעץ עם ה'. אנו מדברים איתו על הנשמה ועל עניינים רוחניים, אך שוכחים לכלול אותו בעבודה היומיומית, בקשיים המעשיים, ובהחלטות הפשוטות של השבוע. כך, מבלי שנשים לב, אנו עלולים לחיות חלקים שלמים מהחיים כאילו אלוהים רחוק.

זו הסיבה שעלינו ללמוד לחיות בתלות מתמדת בתורת אלוהים הנפלאה ובמצוותיו הזוהרות. ה' מעולם לא רצה שיפנו אליו רק ברגעים חגיגיים, אלא בכל מסע החיים. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, לאלה שמכניסים אותו לכל פרט בחייהם. כאשר אנו מחברים את חיינו הקטנים לחייו, אנו מתחילים לחיות עם כיוון, בהירות ועוצמה. הציות שומר עלינו מחוברים למקור, והאב הוא השולח אל הבן את ההולכים בדרך זו.

לכן, אל תוציא את אלוהים משום תחום בחייך. הבא אותו לעבודה, להחלטות, לאתגרים ולימים הרגילים. מי שחי מחובר לה' מוצא עזרה בכל עת ולומד לשאוב מהשפע האלוהי את כל הדרוש כדי להמשיך הלאה בביטחון. מעובד על פי J. R. Miller. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי שלא להגביל אותך לרגעים מסוימים בחיי. למד אותי ללכת איתך בכל החלטה, בכל משימה ובכל אתגר יומיומי.

אלי, אני רוצה להישען עליך לא רק במשברים הגדולים, אלא גם בבחירות הפשוטות ובימים הרגילים. מי ייתן וחיי יהיו תמיד פתוחים להדרכתך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על רצונך להשתתף בכל מסע חיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא החיבור החי בין לבי ולבך. מצוותיך הן המעיין שממנו אני רוצה לשתות תמיד. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

״בטרם עֻנֵּיתִי, אני טעיתי בדרך, אך עתה שמרתי דברך״ (תהילים קיט:סז).

לניסיונות יש מבחן פשוט: מה הם חוללו בך? אם הסבל הביא ענווה, רוח עדינה ולב נשבר יותר לפני אלוהים, הרי שמילא תכלית טובה. אם המאבקים עוררו תפילה כנה, אנחות עמוקות וזעקה אמיתית שה' יתקרב, יבקר וישיב את הנפש, לא היו לשווא. כאשר הכאב מביא אותנו לבקש את אלוהים ברצינות רבה יותר, הוא כבר החל להניב פרי.

הצרה מסירה כיסויים מזויפים, חושפת אשליות רוחניות ומביאה אותנו חזרה אל מה שיציב. אלוהים משתמש בניסיונות כדי להפוך אותנו לכנים יותר, רוחניים יותר ומודעים לכך שרק הוא יכול להחזיק את הנפש. האב מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ולעיתים קרובות דווקא באש הצרה אנו לומדים לציית באמת, ולהפסיק לבטוח בעצמנו.

לכן, אל תבזה את השפעת הניסיונות. אם הם הפכו אותך לנאמן יותר, קשוב יותר לדבר ה' ונחוש יותר לציית, הרי שהם היטיבו עם נפשך. אלוהים הופך את הכאב לכלי טיהור, ומוביל את הצייתן לאמונה איתנה יותר ולקשר עמוק יותר עמו — דרך המובילה לנחמה אמיתית ולחיים הנצחיים. מעובד על פי J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי להבחין במה שאתה פועל בי דרך הניסיונות. שלא אקשה את ליבי, אלא אתן להם להפוך אותי לעניו וכנה יותר לפניך.

אלוהי, למדני לציית גם כאשר הדרך עוברת דרך הכאב. שהצרות יקרבו אותי לדברך ויחזקו את החלטתי לכבד אותך בכל.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי אתה משתמש אף במאבקים לטובת נפשי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא היסוד שנשאר כאשר הכול מתמוטט. מצוותיך הם הדרך הבטוחה שמחזקת אותי, מטהרת אותי ומקרבת אותי אליך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“קרוב ה' לכל הקוראים אליו, לכל אשר יקראוהו באמת” (תהלים קמה:יח).

כאשר אנו זועקים אל אלוהים לגאולה ולניצחון על החטא, הוא אינו סוגר את אוזניו. לא משנה כמה רחוק מישהו הלך, כמה כבד העבר או כמה נפילות סימנו את הדרך. אם יש רצון אמיתי לשוב, אלוהים מקבל את הלב המוכן הזה. הוא שומע את הזעקה הכנה ועונה לנפש שמחליטה לשנות כיוון ולפנות אליו בכל הלב.

אך השיבה הזו אינה מתרחשת רק במילים. היא מתממשת כאשר אנו בוחרים לציית. תורת ה' אינה חלשה ואינה סמלית — היא חיה, מחוללת שינוי ומלאה בכוח לשנות חיים. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ורק אלה שציותם אמיתי נשלחים על ידי האב אל הבן למחילה ולגאולה. ההחלטה לציית פותחת את הדרך שבעבר נראתה סגורה.

לכן, אם לבך משתוקק לשינוי, קום וציית. ציות אמיתי שובר כבלים, משיב את הנפש ומוביל אל הישועה שהכין אלוהים. מי שבוחר בדרך זו מגלה שהאב לעולם אינו דוחה לב שמחליט ללכת לפי רצונו. מעובד מתוך דברי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבא אהוב, תודה שאינך דוחה לב כן הזועק לשינוי. תן לי אומץ להשאיר את העבר מאחור וללכת באמונה ובנאמנות.

אלי, חזק אותי לציית גם כאשר יש התנגדות וקשיים. יהי רצוני ללכת אחריך איתן ומתמיד.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שהעוררת בי רצון אמיתי לציית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כוח שמחולל שינוי ומשחרר. מצוותיך הם הדרך הבטוחה שמובילה אותי לשיקום ולחיים. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

‏"כי אני ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם, נאום ה', מחשבות שלום ולא לרעה" (ירמיהו כ"ט:י"א).

מעבר לנהר הכאב קיימת ארץ מובטחת. שום צרה אינה נראית סיבה לשמחה כאשר אנו עוברים אותה, אך לאחר מכן היא נושאת פרי, מרפא וכיוון. תמיד יש טוב אפשרי המסתתר מאחורי כל מבחן, שדות ירוקים מעבר לירדנים של העצב. אלוהים לעולם אינו שולח סבל במטרה להשמיד; הוא פועל גם כאשר איננו מבינים, ומוביל את הנשמה למקום גבוה יותר מזה שבו הייתה קודם.

בדרך זו אנו לומדים לבטוח בתורת אלוהים האדירה ובמצוותיו הנפלאות. הציות מחזיק אותנו איתנים כאשר האבדות מגיעות והאכזבות לוחצות את הלב. אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים, ודווקא אלה מבינים שההפסדים הנראים לעין הם למעשה כלים להכנה. האב הופך אכזבות לכיוונים חדשים ומשתמש בכל מבחן כדי ליישר את הנשמה אל תכליתו הנצחית.

לכן, אל תירא את מימי הכאב. לך בנאמנות, גם כאשר הדרך נראית צרה. הציות מחזיק, מחזק ומוביל את הנשמה אל המנוחה שהכין אלוהים. מי שבוטח ונשאר נאמן מגלה, בעתו, שאף דמעה לא הייתה לשווא. מעובד על פי ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לבטוח בך כאשר אני עובר נהרות של עצב. שלא אאבד תקווה ולא אטיל ספק בדאגתך.

אלי, למדני לציית גם כאשר אינני מבין את דרכיך. שכל מצוותיך יהיו עוגן לנשמתי בימים קשים.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שהפכת כאב לצמיחה ואובדן ללמידה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה שמובילה אותי מעבר לסבל. מצוותיך הן הערובה לכך שיש ארץ שלום שהוכנה עבורי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.