בלתי אפשרי להימלט מהסתירות של הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה”. כאשר מתעמתים עמם בשאלה אם יש צורך לציית לכל מצווה כדי להשיג את הישועה, תומכיהם נותרים ללא מוצא. אם הם טוענים שאין צורך, אז כל נוצרי יכול לגנוב, לרצוח ועדיין להיכנס לגן עדן. אם הם טוענים שיש צורך, אז הישועה כבר אינה ”טובה שלא מגיעה”. הם מנסים להימלט מהסתירה בכך שהם מדברים על פרסים בגן עדן, אך זה לא קשור לישועה. האמת היא שישוע מעולם לא לימד זאת. הוא לימד שהאב הוא זה שמוביל אותנו לבן, והאב שולח רק את אלה שמקיימים את החוקים שניתנו לעם שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. אלוהים לא שולח מורדים מוצהרים לבן. | “אתה ציווית את מצוותיך, כדי שנקיימם במדויק.” (תהילים 119:4)
חנוך, משה ואליהו: שלושה אנשים שאלוהים בחר לקחת לשמיים לפני המשפט האחרון. האדון צפה בחייהם: הנאמנות לחוקים, הקרבנות, האמונה והמסירות. לומר שהדרך שבה חיו לא השפיעה כלל על ההחלטה של אלוהים לקחת אותם הוא מגוחך, אך זה מה שהדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” מציעה: ששום דבר ממה שאדם עושה לא תורם להצלתו. הפופולריות של הדוקטרינה הזו נובעת מהביטחון השגוי שמישהו יכול להמשיך ליהנות מהעולם, בלי לציית לחוקי אלוהים, ועדיין לעלות עם המשיח. זה לא יקרה! אנו נושעים כשאנו מרצים את האב ונשלחים לבן, והאב לעולם לא ישלח מורדים מוצהרים לישו. | “האדון מנחה באהבה בלתי נכשלת ובנאמנות את כל מי ששומרים את בריתו ומצייתים לדרישותיו.” תהלים 25:10
איש האלוהים, שנשלח לגנות את מזבחו של ירבעם, קיבל הוראה ישירה מהאדון שלא לאכול ולא לשתות בעיר ההיא. עם זאת, נביא אחר, שהתעקש כי דיבר עם מלאך, שכנע אותו לציית, והנביא הבלתי נאמן מת בגלל חוסר ציותו. באותו אופן, היום, כל נפש שתציית לחוקי האל בברית הישנה, ותצדיק את חוסר הציות שלה במילים של אדם כלשהו, בין אם בתוך התנ“ך או מחוצה לו, גם אם מדובר באדם מכובד מאוד, תקבל את העונש המגיע לה. האב לא שולח מצייתים לבנו. אף גוי לא יעלה בלי לחפש לעקוב אחר אותן חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישו עצמו ושליחיו עקבו אחריהם. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם בדיוק.” (תהילים 119:4)
אף לא אחד מהנביאים המשיחיים, כמו ישעיהו, דניאל או ירמיהו, מעולם לא הזכירו שהמשיח ימות כדי לאפשר לאלו שמחפשים ישועה להתעלם מהחוקים שנתן אלוהים בברית הישנה. ישוע, המשיח עצמו, גם מעולם לא רמז שבאביו הורה לו לומר שמאחר שהוא בא לעולם, אלו שמאמינים בו יהיו פטורים מלעקוב אחר אותם חוקים שניתנו לישראל. אם לא הנביאים של אלוהים ולא בנו של אלוהים לימדו אותנו זאת, אנו יכולים להיות בטוחים שמקור הדוקטרינה הזו הוא שטני. ואין בזה הפתעה, כי מאז עדן הנחש תמיד חיפש את אי-ציות האדם לאלוהים. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. | “כי לא יעשה אדוני ה’ דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.” עמוס ג:ז
ההנחה שיש לו לאלוהים שלח את בנו כדי שעוקביו יעברו על חוקיו כל כך לא הגיונית, שרק כוח רע יכול היה לגרום למיליוני נשמות בכנסיות לקבל את הרעיון הזה. כיצד ייתכן שאלו הנחשבים חכמים לא רואים שמאם הדוקטרינה שלפיה הקרבתו של המשיח פוטרת מציית לחוקי האל הייתה נכונה, היו קיימות נבואות רבות בברית הישנה על כך? שלא לדבר על כך שישו עצמו היה מבהיר באופן מוחלט שחלק ממשימתו היה לאפשר את העברה על מצוות אביו ועדיין להבטיח את הישועה. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “אמי ואחי הם אלו השומעים את דבר האלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו” (לוק 8:21).
בהתבסס על הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה”, רבים בכנסייה חושבים: ”אף אחד לא ראוי להינצל, אז אפילו לא אנסה לציית למצוות אלוהים; אמשיך להתעלם מחוקיו”. עם זאת, המציאות היא שישוע מעולם לא לימד את ההבל הזה. לאנשים יש נטייה להשתמש במשפט הזה כי הוא מעביר תמונה של צניעות, אבל, בתוך תוכם, הם לא רוצים ללכת בדרך הצרה שמובילה לחיים נצחיים. הם יכולים לרמות אחרים, אבל לא ירמו את אלוהים, שבוחן את הלבבות. הגוי שרוצה להינצל על ידי המשיח חייב לעקוב אחר אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות הקשיים. הוא שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לקבלת סליחה וישועה. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
יש קשר ישיר בין חיפוש ציות לכל חוקי אלוהים, שנמסרו לנביאים בברית הישנה ולישו, ולהיות קרוב לאלוהים כאן עלי אדמות. הקרבה הזו מתגלה בהיבטים שונים, אחד מהם הוא האחריות שאלוהים מעניק לפרט. ככל שאנו צייתים בנאמנות, האדון מכין אותנו לפרויקטים גדולים יותר ומפקיד בידינו את ביצועם. התוכניות של האדון כוללות את ההכשרה והמשאבים הנדרשים. אדם שמתעלם מחוקי אלוהים, בכל סיבה שהיא, לא צריך לצפות לשום סוג של קרבה אליו, מכיוון שהוא אינו חלק מעמו. אך מי שנאמן, האב מנחה, מברך ומוביל לבן לקבלת סליחה וישועה. | “האדון מנחה באהבה בלתי נכשלת ובקביעות את כל המקיימים את בריתו וצייתים לדרישותיו.” תהלים 25:10
בלתי אפשרי להתקדש בלי לציית לאלוהים. המילה “התקדשות” היא אחת מאותן מילים שיש להן השפעה גדולה על הכנסייה, כמו אהבה, אמונה ופולחן. עם זאת, רק מפני שהמילה משמעותית, זה לא אומר ששימוש בה מקרב אותנו לאלוהים. סוג ההתקדשות שרבות מן הכנסיות מלמדות מתעלם מן הציוויים הברורים של אלוהים, שנמסרו על ידי נביאי הברית הישנה ועל ידי ישו, ולכן אין לה ערך מעשי, והיא נשארת רק בשיח. מי שבאמת רוצה להתקדש ולקיים קשר אינטימי עם אלוהים חייב תחילה לחפש לציית בקפדנות לכל חוקיו. רק כאשר זה ייעשה, ינחה אותו האדון בדרך האמיתית של ההתקדשות. | “אמי ואחי הם אלה ששומעים את דבר האלוהים [הברית הישנה] ומבצעים אותו.” לוקאס 8:21
הגורם העיקרי להצלה הוא לרצות את הבורא. אף יהודי או גוי לא יכנס לגן עדן אם אלוהים לא ירצה באותו אדם. אף אחד לא יצול רק מפני שהוא חושב, מדבר או שר דברים יפים על אלוהים וישו, בעוד שהוא מתעלם מחוקיו הנצחיים. עם זאת, כאשר הגוי מחליט לציית לבורא, בכל מחיר, הכל משתנה בינו לבין אלוהים. הגוי שמחפש את הישועה בישו חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאדון העניק ללאומה שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. האב רואה את האמונה והאומץ של אותו גוי, גם מול אתגרים, שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. תוכנית הישועה הזו הגיונית מפני שהיא אמיתית. | “קיבלנו ממנו את כל מה שביקשנו מפני שציינו למצוותיו ועשינו את מה שמוצא חן בעיניו.” יוחנן א’ 3:22
בשום מקום בבשורות ישו לא אמר שהוא בא לעולם כדי שלא נצטרך לציית לחוקי אביו לשם הישועה. אף על פי שתורה זו מוטיפה בכנסיות רבות, היא לא באה ממשיח, אלא הייתה המצאה שנוצרה מיד לאחר שישו חזר לאב. לאחר שישו נתן את הפקודה לשליחים ללכת ולבשר את בשורתו לעולם, השטן בנה מספר תרמיות כדי להסיט את הגויים ממה שישו באמת לימד. מה שישו אמר הוא שהאב שולח אותנו לבן, והאב שולח רק את אלה שעוקבים אחר החוקים שהוא נתן לעם שהוא קידש לעצמו בברית נצחית. תוכנית הישועה הזו הגיונית, מפני שהיא האמת. | “גיליתי את שמך לאנשים שנתת לי מהעולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי; והם צייתו לדברך [הברית הישנה].” (יוחנן 17:6)
