יש הרבה אנשים בכנסייה שחיים בסבל מתמיד. אם הם בכנסייה, זה לא אמור להיות כך, אבל זה כך. הסיבה היא שהם הובלו להאמין בשקר שאין להם צורך לציית לחוק הקדוש והנצחי של אלוהים כדי להיות בקהילה עם האדון. אבל האמת היא שהם לא בסדר. אלוהים הבהיר שהברכות, ההגנה, השחרור והישועה הם לבניו הנאמנים, שמתאמצים לעקוב אחר חוקיו שנגלו בברית הישנה ובבשורות על ידי ישו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “מי יתן והיה לבם זה תמיד ליראה אותי ולציית לכל מצוותי. כך הכל היה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים ה:כט
אף גוי לא ייוושע מפני שלא היה ראוי, אלא מפני שמצא חן בעיני אלוהים בחייו, כמו אברהם, חנוך, נח, משה, דוד, יוסף, מרים והשליחים. הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” אינה מקבלת תמיכה בברית הישנה ולא במילותיו של ישו בבשורות. הראוי הוא דבר ששייך לאלוהים, הבוחן את הלבבות ומחליט בעצמו אם מישהו ראוי או לא. ישו לימד אותנו שזה האב ששולח אותנו לבנו, והאב שולח רק את אלה שמקיימים את החוקים שנתן לעם שהפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים צופה בנו וכשהוא רואה את ציותנו, אפילו מול התנגדויות, הוא מחבר אותנו לישראל ומוביל אותנו לישו. תוכנית הישועה הזו הגיונית מפני שהיא אמיתית. | “אשרי השומעים את דבר האלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו.” לוקס 11:28
אם היה קיים תכנית ישועה לעמים שאינם ישראל מחוץ לישראל וללא החוקים שאלוהים נתן לישראל, זה היה מרמז שאלוהים היה מפר את הברית הנצחית שעשה עם אברהם, שבה העמים האחרים היו מקבלים ברכה דרכו. עם זאת, באף בשורה ישו לא אמר שהוא בא להקים דת חדשה לעמים שאינם ישראל, נפרדת מישראל. כל גוי יכול להיות מובל לישו על ידי האב ולהינצל, אך חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהוא נתן לישראל, האומה הנבחרת לכבודו ולתהילתו. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה, למרות האתגרים, שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. זו התכנית הישועה שיש בה היגיון מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר ליהוה, לשרת אותו, והוא יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הר קודשי. (ישעיהו 56:6-7)
כאשר כנסייה מלמדת שטוב לנוצרי לציית לחלק מהמצוות של אלוהים, אך שזה לא משפיע על הישועה, היא משמשת את הנחש. השטן תמיד מדבר בדרך זו: הרע בדמות הטוב. אם היו אומרים שאין צורך לציית לאף מצווה, ההלם היה גדול מדי, ושטן אינו טיפש. האמת היא שבשום מקום בברית הישנה או בדברי ישו בבשורות, אנו לא רואים שציות לחוקי אלוהים הוא אופציונלי לישועה. כדי להינצל, הנשמה צריכה להישלח לבן על ידי האב, והאב לעולם לא ישלח מישהו שמכיר את החוקים שהוא העביר לנו על ידי נביאיו, אך מפר אותם בחוצפה. | “אוי! עמי! המדריכים אותך מטעים אותך והורסים את דרך שביליך.” (ישעיהו 3:12)
מצבם של הגויים חמור הרבה יותר ממה שהמנהיגים מלמדים. מוקד תשומת הלב של ישו מעולם לא היה בחוץ, אלא באלה השייכים לעמו: ישראל. מגעו עם הגויים היה מינימלי, ולהכחיש זאת זה לדחות את העובדות המתוארות בבירור בבשורות. ההוראה הנפוצה בכנסיות מרמזת שאלוהים נלהב להציל את הגויים, עד כדי כך שלא דורש מהם לציית לחוקיו שנגלו על ידי נביאיו של הברית הישנה. ההוראה הזו שגויה לחלוטין, וישו מעולם לא לימד דבר כזה. מה שישו לימד הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבנו. והאב שולח רק את מי שמקיים את אותם החוקים שניתנו לעם שהוא הפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים לא שולח מורדים מוצהרים לבנו. | “גיליתי את שמך לאנשים שנתת לי מהעולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי; והם צייתו לדברך [הברית הישנה].” (יוחנן 17:6)
עם הפה מלא בז’רגונים תאולוגיים ובמשפטים מרשימים, מנהיגים רבים מלמדים כי אם מישהו שקיבל את ישו יחליט לציית לכל המצוות של אביו של ישו, במקום ללכת לגן עדן, אלוהים ישלח אותו לגיהינום, מפני שלפי דעתם, אותו אדם דוחה את הבן. פנטזיה זו אינה מקבלת כל תמיכה במילותיו של ישו בבשורות ולכן היא מקורה אנושי. מה שישו היה ברור בו יותר מכל, הוא שהאב הוא זה ששולח אותנו לבן. והאב שולח רק את מי שמקיים את אותן החוקים שניתנו לעם שהוא בחר לעצמו בברית נצחית. אלוהים צופה בנו וכשהוא רואה את ציותנו, גם מול התנגדויות, הוא מצרף אותנו לישראל ומוסר אותנו לישו. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
כאשר ישו אמר שכל מי שמאמין בו יוושע, הוא דיבר עם ניקודמוס, מנהיג יהודי. כמו רבים מיהודי התקופה של ישו, ניקודמוס עקב בקפדנות אחר חוקי ישראל, אך חסר לו לקבל שישו הוא השה של אלוהים שמסיר את חטאי העולם, ובכך ממלא את שני התנאים האלוהיים לישועה: להאמין ולציית. לגויים של היום, ההפך קורה. הם מקבלים את סמכותו של המשיח, אך מסרבים לציית לחוקי אלוהים שהתגלו לנביאים בברית הישנה. האב לא שולח את הלא-מצייתים לבנו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | הגוי שיתחבר ליהוה, לשרת אותו, ובדרך זו יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותם אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
להיות מבורך על ידי אלוהים תמיד היה קשור לאמונה ולציות לחוקו הקדוש. מה שמלמדת הכנסייה על אמונה אינו תואם למה שאלוהים לימד אותנו דרך נביאיו ודרך ישו. האמונה האמיתית אינה קשורה לחשיבה חיובית, כפי שרבים מאמינים. האמונה מביאה ברכות, הגנה וישועה רק כאשר היא מתבטאת במעשים פיזיים, במה שאדם עושה, ולא במה שקורה במוחו. כאשר מישהו מתגבר על הבושה, הפחד מהשיפוט של אחרים, ולחישות השטן, ומתחיל לעקוב אחר כל מצוותיו של אלוהים, כפי שעשו ישו והשליחים, הברכות בוודאי יגיעו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “מי יתן ויהיה לבם זה תמיד ליראה אותי ולציית לכל מצוותי. כך יהיה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים ה:כט
כל היצורים בשמיים חיים בקדושה. להיות קדוש כולל שני נקודות מרכזיות: ציות מלא לחוקי אלוהים והתנתקות מכל מה שמנוגד לו. לוציפר היה קדוש, עד שמרד; אדם וחוה היו קדושים, עד שנפלו. זה מגוחך שכנסיות מטיפות לקדושה ללא ציות לחוקים שאלוהים העביר דרך הנביאים בברית הישנה ודרך ישו בבשורות. קדושה ומרד הם הפכים. הגוי שרוצה באמת להתקדש חייב קודם כל לציית לחוקי אלוהים. כאשר הוא עושה זאת, הוא יקבל גישה לכס, והאב ינחה אותו בדרך הקדושה וישלח אותו לבן לסליחה וישועה. | “ה’ מנחה באהבה בלתי נלאית ובנאמנות את כל השומרים את בריתו ומצייתים לדרישותיו.” תהלים 25:10
הסיבה האמיתית לכך שכל כך הרבה גויים דוחים את חוקי אלוהים היא שהם רואים בהם מטרד. עבורם, הרבה יותר נוח לחיות ללא מגבלות ולעשות מה שהם אוהבים. הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” מבטלת מטרד זה, ומציעה שכיוון שאלוהים מציל את מי שלא ראוי, ציות למצוות אינו רלוונטי. הם אף מאמינים שאלו שמתאמצים לציית מגנים את עצמם לאגם האש. הבעיה היא שגם לא נביאי אלוהים וגם לא ישוע לימדו דבר כה מגוחך. ישוע לימד אותנו שזה האב ששולח אותנו לבנו, והאב שולח רק את מי שמקיים את החוקים שנתן לעם שהפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים לא שולח מורדים לבנו. | “אמי ואחי הם אלו ששומעים את דבר אלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו.” לוקס 8:21
