“אשרי טהורי הלב, כי הם יראו את אלוהים” (מתי ה:8).

השמים אינם רק יעד רחוק — זהו המקום שבו נוכחותו של אלוהים תיתפס במלואה, בכל יופיו והודו. כאן בארץ, אנו חווים הבזקים של התהילה הזו, אך שם, היא תתגלה ללא גבולות. ההבטחה שיום אחד נעמוד לפני הבורא, נראה אותו כפי שהוא, לא רק מנחמת אותנו, אלא גם מרוממת אותנו. הידיעה שנבראנו להופיע לפני מלך המלכים, לצד יצורים שמימיים, משנה את האופן שבו אנו חיים כאן.

ולכן עלינו לחיות כבר עכשיו עם לב המכוון אל מצוותיו היפות של ה'. הציות למה שאלוהים גילה לנו אינו הופך אותנו רק לאנשים טובים יותר — הוא מכין אותנו ליום המפואר ההוא של מפגש נצחי. השמים אינם למתעניינים בלבד, אלא לצייתנים. אלו שמבקשים את האב בכנות, הולכים בדרכים שהוא עצמו קבע, יועלו מעפר העולם הזה כדי להתבונן בתפארת העליון.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. יהי רצון שחייך היום יהיו הכנה מודעת למפגש הנצחי הזה. חיה כמי שנקרא להופיע לפני הכס — בענווה, ביראת כבוד ובנאמנות. -מעובד מתוך ה. מלוויל. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון עליון, כמה גדולה ההבטחה שיום אחד אעמוד לפניך! גם מבלי להבין כיצד יהיה, ליבי מתמלא תקווה בידיעה שאזכה לראות את תפארתך מתגלה בשלמותה.

למדני לחיות כמי שמצפה לך. שכל בחירה שאבחר כאן בארץ תשקף את הרצון להיות איתך. שיהיה הציות שלי היום הסימן לתקווה שיש לי למחר.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שקראת לי ליעד המפואר הזה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמכינה אותי למפגש עם פניך. מצוותיך הן המדרגות שמובילות אותי לנצח איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“לא כל האומר לי: אדון, אדון! ייכנס למלכות השמים, אלא מי שעושה את רצון אבי שבשמים” (מתי 7:21).

יש דבר שכולנו צריכים ללמוד: הרעיונות, התיאוריות והפרשנויות האנושיות שלנו על אודות אלוהים הן מוגבלות וחולפות. אף שיטה תיאולוגית אינה, כשלעצמה, האמת הנצחית — הן רק מבנים זמניים, שימושיים לזמן מה, כמו המקדש הישן. מה שנשאר ונוגע בלב אלוהים אינן הדעות שלנו, אלא האמונה החיה והציות המעשי. האחדות האמיתית בין בני אלוהים לא תבוא מהסכמה דוקטרינרית, אלא מהתמסרות כנה ומהשירות לאדון, הנעשה באהבה וביראת כבוד.

ישוע לא קרא לנו להיות מורי רעיונות, אלא עושי רצון האב. הוא לימד אמונה שמעבר למילים, שמוכיחה את עצמה בחיי היומיום, שנבנית על סלע הציות. ואמונה זו, העומדת איתן במצוותיו הנשגבות של אלוהים, היא המאחדת, המהפכת והמובילה לנצרות האמיתית. כאשר אנו מפסיקים להגן על דעותינו ומתחילים לחיות את האמת שנגלתה לנו, אור אלוהים זורח בעוז בקהילותינו הקטנות, מביא אחדות אמיתית וחיים בשפע.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר היום לא רק להאמין בלבך, אלא גם לציית בלב ולשרת בידיים. -מעובד מ-J. M. Wilson. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים אדון, הצילני מההבל שבדעות והובילני לבקש את עיקר מה שהוא נצחי. אל תיתן לי לבלבל בין ידע לקדושה, ולא בין דיבור לציות. למדני להעריך את מה שחשוב באמת.

עזור לי לקדם אחדות במקום בו אני נמצא, לא על ידי דרישה שכולם יחשבו אותו דבר, אלא על ידי חיים בענווה ושירות באהבה. מי ייתן ועדותי תהיה גדולה מכל טיעון, וחיי ידברו את אמתך.

אבא אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי הנצרות האמיתית היא לציית ולאהוב. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא היסוד שמחזיק את האמונה האמיתית. מצוותיך הן הגשרים המאחדים את אלה הרוצים לחיות למענך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“הכל עשה יפה בעתו; גם את העולם נתן בלב האדם” (קהלת ג:י"א).

לא המקרה, ולא האויב, הם שהציבו אותנו בדיוק בזמן הזה. אלוהים עצמו הוא שקבע שדור זה יהיה שדה הקרב שלנו, חלקנו בסיפור ההיסטוריה. אם הוא שם אותנו כאן, הרי שכאן אנו נקראים לחיות, להילחם ולציית. אין טעם להשתוקק לימים קלים יותר, כי הזמן הנכון הוא זה — והחסד הוא לעמוד בו באומץ, ביראת כבוד ובאמת. כל קושי הוא כלי אלוהי לעורר בנו אמונה עמוקה, רצינית ואמיתית יותר.

דווקא בימים הקשים הללו אנו לומדים להפסיק לבטוח בעצמנו ולהיכנע להדרכת מצוותיו הנשגבות של ה'. כאשר האמונה הקלה מתפוגגת, האמונה האמיתית מתגלה. וכאשר אנו מצייתים למה שכבר דיבר אלוהים, הולכים בדרכים שכבר התווה, אנו מתחזקים להמשיך הלאה. הזמן שבו אנו חיים דורש עמידה איתנה והבחנה — וזה בדיוק מה שהציות לתורת האב יוצר בנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים לבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר היום לחיות את הזמן הזה באומץ ובענווה, בוטח לא בכוחך, אלא בחכמת אלוהים אשר קרא אותך לרגע המדויק הזה בהיסטוריה. -מעובד על פי ג'ון פ. ד. מוריס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים נצחי, אתה יודע את הזמנים והעיתים, ואני יודע שזמן זה נבחר על ידך עבורי. אינני רוצה לברוח מהאחריות לחיות היום, כאן, כפי שאתה חפץ.

עזור לי שלא להשתוקק לעבר קל יותר, אלא להתחזק ולהיות נאמן בהווה שהכנת. למדני להאמין בבגרות, לציית באומץ, וללכת בעיניים נשואות לרצונך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך ששמת אותי בזמן הזה עם מטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא ההגה שמנחה אותי גם ברוחות מנוגדות. מצוותיך הן הקרקע הבטוחה שעליה אוכל ללכת, גם כאשר הכל סביבי נראה לא בטוח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם אתם, כאבנים חיות, נבנים לבית רוחני, להיות כהונה קדושה” (א פטרוס ב:5).

החיים שאנו חיים כאן הם אתר הבנייה של דבר מה גדול ומפואר בהרבה. בעודנו מהלכים בארץ הזו, אנו כאבנים גסות במחצבה, מעוצבות, נחצבות ומוכנות בתכלית. כל מכה של צער, כל עוול שסבלנו, כל אתגר שניצב בפנינו הוא חלק מהעבודה האלוהית — כי מקומנו אינו כאן, אלא במבנה השמימי הנשגב שה' בונה, נסתר מהעין אך ודאי ונצחי.

בתהליך ההכנה הזה, הציות למצוות היפות של אלוהים נעשה חיוני. הוא מודד אותנו בדיוק, כמו באמצעות פלס, ורוצה שליבנו יתיישר לחלוטין עם רצונו. מה שהיום נראה רק כאב או אי נוחות הוא, למעשה, התאמה שנעשית בידי הבורא כדי שנשתלב, יום אחד, בהרמוניה המושלמת של מקדשו הנצחי. כאן אנו עדיין נפרדים, מפוזרים — אך שם נהיה גוף אחד, באחדות מושלמת, כל אחד במקומו הראוי.

אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. מי ייתן ותקבל באמונה את פעולתו של האב בחייך, ותבחר להיעצב לפי רצונו. כי מי שמניח לעצמו להיות מוכן יילקח, בבוא העת, להיות חלק מהמקדש השמימי — שם שוכנת מלוא אלוהים. -מעובד מ-J. Vaughan. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון נכבד, גם כאשר אינני מבין את כוונותיך, אני בוטח בידיך שמעצבות אותי. אני יודע שכל רגע קשה הוא בעל ערך נצחי, כי אתה מכין את נשמתי לדבר מה גדול בהרבה ממה שאני רואה כעת.

תן לי סבלנות ואמונה לקבל את פעולת רוחך. מי ייתן ואהיה כאבן חיה, מוכנה להיות מותאמת לתוכניתך. למדני לציית ולהיכנע לחלוטין לרצונך, גם כאשר הוא פוגע בי לפני שירפא אותי.

הו אלוהים אהוב, אני מודה לך על ששילבת אותי בבניית מקדשך הנצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא המידה שמיישרת אותי עם השמים. מצוותיך הן כלים נאמנים שמלטשים אותי בשלמות. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“יראת ה' היא ראשית החכמה; ודעת קדושים בינה” (משלי ט:י).

יש כוח עז כאשר הלב, השכל והחכמה הולכים יחד תחת הנהגת אלוהים. האהבה היא שמניעה את ישותנו — בלעדיה, הנשמה נרדמת, אדישה למטרה שלשמה נבראה. השכל, מצדו, הוא כוח ויכולת, כלי שניתן מהבורא כדי להבין את האמת. אך החכמה, הבאה מלמעלה, היא שמאחדת את כל אלה ומכוונת אותנו לדבר נעלה יותר: לחיות בהתאם לטבענו הנצחי, ולהשתקף באופיו של אלוהים עצמו.

זו היא החכמה, הנגלית במצוותיו הנשגבות של ה', שמעצבת את חיינו בקדושה. היא אינה מוחקת את מהותנו — להפך, היא משלימה את האדם, הופכת טבע לחסד, הבנה לאור, וחיבה לאמונה חיה. כאשר אנו מצייתים למה שאלוהים גילה, אנו מתעלים מעל הרגיל. החכמה מדריכה אותנו לחיות כבני נצח, עם מטרה, איזון ועומק.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. וכאשר אנו מאחדים לב, שכל וצייתנות לדרכי ה' הנשגבות, אנו משתנים על ידו ומוכנים להישלח אל הבן, לגאולה ולשלמות. מי ייתן וחבל המשולש הזה יהיה איתן בקרבנו, היום ולעד. -מעובד מ-J. Vaughan. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים נצחי, איזו חכמה נפלאה היא שלך! אתה בראת אותנו עם לב, שכל ונשמה — ורק בך כל החלקים הללו משתלבים בשלמות. עזור לי לחיות עם מטרה ולא לבזבז את המתנות שנתת לי.

למד אותי לאהוב בטוהר, לחשוב בבהירות וללכת בחכמה. מי ייתן ולעולם לא אפריד בין אמונה לשכל, ולא בין אהבה לאמת, אלא שכל אשר בי יתקדש בנוכחותך ובדברך.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי החכמה האמיתית באה ממך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המקור שמאחד את ישותי עם הנצח. מצוותיך הם חוטים קדושים המאחדים לב, שכל ונשמה לאחדות מושלמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ראה, היום נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע… ובחרת בחיים” (דברים ל:טו, יט).

אלוהים מעניק לנו דבר שהוא בו זמנית מתנה ואחריות: כוח הבחירה. מראשית דרכנו, הוא מתקרב ושואל: "בקש מה שתרצה שאתן לך." החיים אינם זרם שמוביל אותנו בלא שליטה — הם שדה של החלטות, שבו כל בחירה מגלה את אשר בלב. להתעלם מהקריאה הזו או לסרב לבחור, זו כבר בחירה בפני עצמה. ומה שמגדיר את גורלנו אינו הנסיבות שמסביבנו, אלא הכיוון שבו נבחר ללכת לנוכח אותן נסיבות.

אך הבחירה הזו אינה נעשית בריק — עליה להיות מבוססת על הציות לדרך הנפלאה שאלוהים התווה. הוא לא רק נותן לנו את הזכות לבחור, אלא גם מראה לנו את הדרך הנכונה באמצעות מצוותיו המופלאות. כאשר מישהו מנסה לחיות בדרכו שלו, תוך התעלמות מקול הבורא, החיים הופכים להפסד, והנשמה הולכת ודועכת. אך כאשר אנו בוחרים לציית, גם בתוך המאבק, אנו הופכים לבלתי מנוצחים, שכן שום רע לא יוכל להפיל אותנו ללא רשותנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. היום, מול הקריאה האלוהית, בחרו בתבונה. בחרו לציית, לחיות ולנצח — כי דרכו של אלוהים היא היחידה שמובילה לחיים מלאים. -מעובד מהרבר אוונס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב צדיק, מול קולך המזמין אותי לבחור, אני משתחווה ביראה. איני רוצה לחיות כמי שבורח מהאחריות להחליט, אלא כמי שמבין את כובד המשקל ואת היופי שבלעקוב אחריך באמת.

תן בי אומץ לומר כן לרצונך ולא לדרכים שרק נראים טובים. למד אותי לבחור בתבונה, באמונה ובציות, כי אני יודע שרק בך הניצחון האמיתי.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שנתת לי את החירות לבחור וגם את הדרכים הנכונות ללכת בהן. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא לפיד דולק בצמתי החיים. מצוותיך הן עוגנים יציבים השומרים על נשמתי בטוחה בשעות החלטה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“בקשו ויינתן לכם; חפשו ותמצאו; דפקו, והדלת תיפתח לכם” (מתי 7:7).

ה׳, בטובו, פותח בפנינו דלתות והזדמנויות — ואפילו בעניינים ארציים, הוא מזמין אותנו לבקש: “בקש מה שתרצה שאתן לך.” אך הבקשה איננה פעולה ריקה. תפילה אמיתית נובעת מלב כן, המוכן לנוע לעבר מה שהתבקש. אלוהים אינו מתגמל עצלות, ואינו מרעיף ברכות על רצונות שטחיים. אלו שמבקשים באמת מגלים את הכנות הזו במעשה, בהתמדה, ובמחויבות לאמצעים שאלוהים עצמו קבע.

בדיוק בנקודה זו, הציות לתורת ה׳ המופלאה הופך להיות חיוני. המצוות אינן מכשול להגשמת בקשותינו, אלא הדרכים הבטוחות שבהן הוא מוליך אותנו אל מה שהוא רוצה להעניק לנו. תפילה המלווה במאמץ ובנאמנות יקרה מאוד בעיני האב. וכשאנו מבקשים והולכים לפי רצונו, אנו יכולים להיות בטוחים שהתוצאה תהיה ברכה.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אם זעקת למען דבר מה, בדוק אם הלכת בדרכים הנכונות. אלוהים מכבד אמונה המתבטאת במעשים, ותפילה כנה, כאשר היא מתלווה לציות, משנה גורלות. -מעובד מתוך F. W. Farrar. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לבקש בכנות כל מה שאני צריך. מי ייתן ודבריי לפניך לא יהיו ריקים או חפוזים, אלא יזרמו מלב שמכבד אותך באמת.

תן לי נכונות לפעול לפי רצונך וללכת בדרכים שהכנת לי. למד אותי להעריך את דרכיך ולהחזיק בהם באמונה, בזמן שאני ממתין לתשובה לתפילותיי.

הו, אלי הנאמן, אני מודה לך שלימדת אותי שתפילה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא המפה שמכוונת אותי בכל החלטותיי. מצוותיך הן כשבילי אור שמובילים אותי אל הבטחותיך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אך הצדיק באמונתו יחיה; ואם יסוג אחור, נפשי לא תרצה בו” (חבקוק ב:4).

האמונה האמיתית אינה מתגלה ברגעי חיפזון, אלא בהליכה העקבית גם כאשר הפירות מתעכבים. אלוהים לעיתים נדירות פועל את מעשיו בבת אחת. הוא פועל בשכבות, בזמנים ובעונות, כמו צמיחתה האיטית של עץ איתן מזרע כמעט בלתי נראה. כל קושי שנפגש, כל המתנה דוממת, הם מבחן שמחזק את מה שהוא אמיתי וחושף את מה שהוא רק מראה חיצונית. והמאמין באמת לומד להמתין, מבלי להתייאש, גם מול האתגרים המבלבלים ביותר.

תהליך הבשלות הזה דורש יותר מסבלנות — הוא דורש התמסרות להנהגת האב, שמוביל אותנו בחכמה באמצעות מצוותיו הנפלאות. האמונה שאינה ממהרת היא אותה אמונה שמצייתת, צעד אחר צעד, להוראותיו הנצחיות של אלוהים. ובאותה הליכה נאמנה האב בוחן ומכין אותנו, ומבדיל בין אלו ששייכים לו באמת לבין אלו שרק נראים כך.

האב אינו שולח מרדנים אל הבן. אך לאלו שמתמידים, גם מבלי לראות הכול בבירור, הוא מגלה את הדרך ומובילם לישועה. המשך לעמוד איתן, בוטח ומציית, כי זמנו של אלוהים מושלם ואלו הבוטחים בו לעולם לא יתביישו. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני, למדני להמתין בעתו, מבלי להתלונן, מבלי להתייאש. תן לי את הסבלנות שמגלה את עוצמת האמונה ומעצבת את אופיי כרצונך. אל תיתן לי למהר, אלא להלך בשלווה.

חזק אותי לציית, גם כאשר הכול נראה איטי או קשה. הזכר לי שצמיחה רוחנית, כמו הטבעית, דורשת זמן — וכל צעד יקר כאשר אני עומד איתן בדרכיך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך על שפועל בי באורך רוח ובמטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם שמצמיח אמונה אמיתית בלבי. מצוותיך הן מדרגות בטוחות במסע ההתבגרות הרוחנית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״כמו שאדם מתנחם על ידי אמו, כך אנחם אתכם; ובירושלים תתנחמו״ (ישעיהו ס״ו:י״ג).

יש רגעים שבהם הלב כל כך עמוס בכאב, שכל מה שאנו רוצים הוא לשפוך את הלב, להסביר, לבכות… אך כאשר אלוהים עוטף אותנו בנוכחותו, משהו עמוק יותר מתרחש. כמו ילד ששוכח את כאבו כאשר הוא מתקבל בזרועות אמו, כך גם אנו שוכחים את סיבת המצוקה כאשר אנו נלקחים אל תוך הנחמה המתוקה של האב. הוא לא חייב בהכרח לשנות את הנסיבות — די בכך שהוא שם, ממלא כל פינה בישותנו באהבה ובביטחון.

במקום האינטימיות הזה אנו נזכרים בחשיבות ההליכה בדרכיו הנשגבות של אלוהים. כאשר אנו מצייתים לקולו ושומרים את תורתו, אנו פותחים מקום לכך שהוא בעצמו יבוא לבקר אותנו בשלום. נוכחות האב אינה מתערבבת במרדנות — בלב הצייתן הוא שוכן, מביא מרגוע בתוך המאבקים.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אם היום לבך חסר מנוחה או פצוע, רוץ לזרועות האב. אל תיאחז בבעיה — אפשר לו לקחת את מקומו של הכאב ולמלא את נשמתך במתיקות נוכחותו. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב יקר, כמה פעמים אני בא אליך עם לב מלא שאלות, ואתה עונה לי רק באהבתך. אינך צריך להסביר הכול — די בכך שאתה איתי, וכבר אני מוצא מנוחה.

למד אותי לבטוח יותר בנוכחותך מאשר בפתרונות שאני מצפה להם. שלא אחליף לעולם את נחמתך בחיפזון לפתור דברים בדרכי. נוכחותך מספיקה, ואהבתך מרפאה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה עוטף אותי בנחמתך ומזכיר לי שאתה מספיק. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החיבוק שמיישר את לבי לרצונך. מצוותיך עדינים כגעגועי אם המנחמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לכן, חזרו בתשובה והיוּ הפכוים, כדי שיימחו חטאיכם, ויבואו עתות רוָוחה מלפני ה׳״ (מעשי השליחים ג:19).

הזיכרון הוא מתנה שניתנה מאת אלוהים — אך הוא גם יהיה עד ביום הגדול. רבים מנסים לשכוח את שגיאות העבר, לקבור את מה שעשו לא נכון, כאילו הזמן מסוגל למחוק. אך אם דמו של בן האלוהים לא מחק את הכתמים הללו, יבוא הרגע שבו אלוהים עצמו יאמר: ״זכור״, והכול ישוב ברגע, עם המשקל והכאב שניסינו להתעלם מהם בעבר.

לא יהיה צורך שמישהו יאשים אותנו — המצפון שלנו עצמו ידבר בקול רם. והדרך היחידה למצוא מנוחה אמיתית היא לציית לתורתו הנפלאה של אלוהים ולתת לו להוביל אותנו אל המושיע. אין זו ציות שטחית, אלא מסירה אמיתית, שמכירה בסכנת האשמה ובערך הבלתי־מדוד של הסליחה שרק הבן יכול להעניק. האב אינו שולח מורדים אל הבן — הוא שולח את אלה שנגעו באמת והחליטו ללכת בדרכיו הנשגבים.

היום הוא היום להתיישר עם מצוות ה׳ ולהכין את הלב לעמוד לפניו ללא פחד, עם נפש טהורה ובשלום. יהי זיכרוננו, ביום המיועד, לא כתב אישום — אלא עדות לחיים של ציות ושינוי. -מעובד מד״ל מוּדי. נתראה מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אלוהי, אתה מכיר את כל דרכי. אין דבר נסתר מעיניך, ואני יודע שיום יבוא וכל הדברים יובאו לאור. למד אותי לחיות בלב טהור לפניך, מבלי להוליך את עצמי שולל בתירוצים או בשכחה.

עזור לי להעריך כל הזדמנות שיש לי לציית וללכת בדרכך. יהי רוחך מראה לי מה צריך לתקן ותן לי כוח להמשיך בעקביות, בכנות וביראת כבוד.

הו, אב נאמן, אני מודה לך על שהזהרת אותי לגבי כובד הזיכרון וערך הסליחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המראה שמגלה את האמת על מי שאני. מצוותיך הן הדרך הבטוחה למצפון שלֵו. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.