“הם נדדו במדבר, אובדים וללא בית. רעבים וצמאים, הגיעו עד סף המוות. בצרתם קראו אל ה', והוא הצילם מצרותיהם” (תהלים ק"ז:4-6).

ללכת אחרי אלוהים בנאמנות פירושו לעיתים קרובות לבחור בדרך הבדידות. ואכן, הדרך הזו עשויה להיראות כמדבר — צחיח, קשה, ללא מחיאות כפיים. אך דווקא שם אנו לומדים את הלקחים העמוקים ביותר על מי הוא אלוהים ומי אנחנו באמת בו. לחפש את אישור בני האדם דומה לשתיית רעל לאט לאט. זה מתיש את הנפש, כי זה מכריח אותנו לחיות כדי לרצות אנשים בלתי יציבים ומוגבלים, במקום להאדיר את אלוהים הנצחי והבלתי משתנה. האיש או האישה האמיתיים של אלוהים צריכים להיות מוכנים ללכת לבד, בידיעה שחברתו של ה' שווה יותר מקבלתו של כל העולם כולו.

כאשר אנו מחליטים ללכת עם אלוהים, נשמע את קולו — יציב, קבוע ובלתי ניתן לטעות. זה לא יהיה קול ההמון, ולא הד של דעות אנושיות, אלא הקריאה המתוקה והעוצמתית של ה' לבטוח ולציית. וקריאה זו תמיד מובילה אותנו לאותה נקודה: ציות לתורתו העזה. כי בה נמצא דרך החיים. אלוהים נתן לנו את תורתו לא כעול, אלא כמפה נאמנה, שמובילה לברכה, להגנה, ולמעל הכל – לישועה במשיח. ללכת בה הוא לצעוד בדרך בטוחה, גם אם בודדה.

ולכן, אם צריך ללכת לבד — לך. אם צריך לאבד את אישור האחרים כדי לרצות את אלוהים — כן יהי רצון. כי לציית למצוותיו הנשגבות של האב זה מה שמביא שלום מתמשך, שחרור ממלכודות העולם וקהילה אמיתית עם השמים. ומי שהולך עם אלוהים, גם בשקט ובבדידות, לעולם אינו באמת לבד. -מעובד מ-A. B. Simpson. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מודה לך על נוכחותך המתמדת, גם ברגעים שהכול נראה כמדבר. אני יודע שללכת איתך לעיתים דורש לוותר על להיות מובן, מוערך או מקובל על ידי אחרים. אך אני גם יודע ששום דבר לא משתווה לשלום שבלהיות לצדך. למד אותי להעריך את קולך יותר מכל קול אחר.

אדוני, הצילני מהרצון לרצות בני אדם. אני רוצה ללכת איתך גם כאשר זה אומר ללכת לבד. אני רוצה לשמוע את קולך, לציית לקריאתך ולחיות לפי תורתך העזה, מתוך אמונה שהיא הדרך הנכונה — הדרך שמובילה לברכה, לישועה ולשחרור. יהי צעדיי איתנים, גם אם בודדים, אם הם מושתתים על אמתך.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך על נאמנותך לאלה ההולכים איתך בקדושה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כשביל מואר בתוך החושך, שמוביל את הלבבות הנאמנים עד כסאך. מצוותיך הן כעוגנים נצחיים, המייצבים את צעדיהם של אלה המצייתים לך, גם כאשר כל העולם פונה עורף. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

״ה', אתה חוקר אותי ומכיר אותי. אתה יודע מתי אני יושב ומתי אני קם; מרחוק אתה מבין את מחשבותי״ (תהלים קל״ט:1-2).

אין מקום שבו נוכל להסתיר את חטאינו. שום מסכה אינה יעילה בפני עיניו של זה שרואה הכול. אולי נוכל להטעות אנשים, להיראות אדוקים, להיראות נכונים כלפי חוץ — אך אלוהים מכיר את הלב. הוא רואה את הנסתר, את מה שאף אחד אחר לא רואה. וזה צריך למלא אותנו ביראה. כי דבר לא נסתר מעיניו. אך באותו הזמן, יש בכך גם נחמה עמוקה: אותו אלוהים שרואה את החטא הנסתר רואה גם את הרצון הקטן ביותר לעשות את הטוב. הוא מבחין בכמיהה השברירית לקדושה, ברצון הביישני להתקרב אליו.

דווקא דרך הרצון הכנה הזה, גם אם הוא עדיין לא מושלם, אלוהים מתחיל משהו נשגב. כאשר אנו שומעים את קריאתו ועונים בציות, קורה דבר על-טבעי. תורת אלוהים האדירה, שכל-כך רבים דוחים אותה, מתחילה לפעול בתוכנו בעוצמה ובשינוי. לתורה הזו יש אנרגיה אלוהית — היא לא רק דורשת, היא גם מחזקת, מנחמת, מעודדת. הציות אינו מוביל לעול, אלא לחירות. הנשמה שמחליטה לחיות לפי מצוותיו הנשגבות של אלוהים מוצאת שלווה, מוצאת תכלית, מוצאת את אלוהים עצמו.

לכן, השאלה פשוטה וישירה: למה לדחות? למה להמשיך לנסות להסתתר, לנסות לשלוט בחיים בדרכך? אלוהים כבר רואה הכול — גם את הכישלונות וגם את הרצון להצליח. אם כן, אם הוא כבר מכיר אותך לגמרי, למה לא להיכנע באמת? התחל היום לציית. אל תחכה עוד. השלום והאושר שאתה כה מחפש נמצאים דווקא במקום שאולי ניסית להימנע ממנו: בציות לתורת אלוהים האדירה והנצחית. -מעובד על פי ג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא אהוב, מול קדושתך אני מודה: אין לי היכן להסתתר. אתה מכיר כל פינה בנפשי, כל מחשבה, כל כוונה. זה ממלא אותי יראה, אך גם תקווה, כי אני יודע שאתה רואה לא רק את חטאיי, אלא גם את רצוני לשמח אותך, גם כשהרצון הזה נראה קטן ושברירי.

אדוני, אני מבקש ממך: חזק את הרצון הזה בתוכי. תן לו לגדול ולגבור על כל התנגדות. עזור לי לא רק לשמוע את קריאתך לציות, אלא גם להגיב במעשים אמיתיים, במסירות כנה. עזור לי לחיות לפי תורתך האדירה, ללכת בביטחון בדרך מצוותיך הנשגבות, כי שם נמצאים השלום, השמחה והמשמעות האמיתית של החיים.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על שאתה מביט ברחמים גם על הרצון החלש ביותר לקדושה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כרוח שמיים המנקה כל שקר ומבססת את האמת בלב אלו הצייתים לך. מצוותיך הם עמודי נצח, התומכים בנפש בסערות ומובילים אותה באור איתן עד ללבך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“דניאל, ברגע שהתחלת להתפלל, ניתנה תשובה, אותה הבאתי אליך כי אתה אהוב מאוד” (דניאל ט:כג).

יש שלווה עמוקה בידיעה שאלוהים שומע ועונה לכל תפילה של לב שומע בקולו. איננו צריכים לצעוק, לחזור על מילים או לנסות לשכנע את השמים — עלינו רק להיות מיושרים עם רצונו. ומהי רצונו? שנציית למה שכבר התגלה על ידי נביאיו ובאמצעות ישוע. כאשר אנו מתפללים בשם המשיח, באמונה ובהכנעה לחוקו העוצמתי של אלוהים, קורה דבר עוצמתי: התשובה כבר משתחררת עוד לפני שסיימנו את התפילה. היא כבר שלמה בשמים, גם אם היא עדיין בדרך אל הארץ.

אך לצערנו, אנשים רבים חיים במעגל מתמיד של כאב, תסכול ודממה רוחנית כי הם מתפללים תוך כדי הישארות באי-ציות. הם רוצים את עזרת אלוהים מבלי להיכנע למה שכבר ציווה. זה לא עובד. לדחות את מצוותיו המופלאות של אלוהים זה כמו לדחות את רצונו, ואין לצפות לתשובות חיוביות ממנו כל עוד אנו חיים במרד. אלוהים אינו יכול לברך דרך ההולכת נגד מה שהוא עצמו הכריז עליו כקדוש ונצחי.

אם אתה רוצה לראות את תפילותיך נענות בבירור ובעוצמה, הצעד הראשון הוא ליישר קו עם אלוהים באמצעות ציות. התחל במה שכבר הראה לך — המצוות שגילה בתורתו הקדושה. אל תסבך. פשוט ציית. וכאשר חייך יהיו בהרמוניה עם רצון האב, תראה: התשובות יגיעו עם שלום, עם כוח, ועם הוודאות שהשמים כבר פעלו לטובתך. -מעובד על פי Lettie B. Cowman. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב קדוש, איזו שמחה לדעת שאתה שומע את ילדיך הנאמנים עוד לפני שהמילים מסיימות לצאת משפתיהם. אני מודה לך כי נאמנותך לעולם אינה נכשלת וכי אתה מקיים את הבטחותיך לאלו המיישרים קו עם רצונך. למד אותי לחיות בדרך שתשמח אותך, ושכל תפילתי תצא מלב נכנע וצייתן.

אדוני, אינני רוצה עוד לחיות בחוסר עקביות, לצפות לברכותיך בזמן שאני מתעלם ממצוותיך המופלאות. סלח לי על הפעמים שביקשתי דבר מה מבלי להיכנע תחילה לחוקך העוצמתי, שנגלה על ידי הנביאים ובנך האהוב. היום אני מחליט לחיות בקדושה, לפי כל מה שכבר התגלה לי, כי אני יודע שזהו הדרך המשמחת אותך ופותחת את שערי השמים על חיי.

הו, אל עליון קדוש, אני עובד ומשבח אותך על שאתה עונה באהבה ובנאמנות לאלו המצייתים לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך העוצמתי הוא כנהר צדק הזורם ישירות מכסאך, מביא חיים להולכים בדרך הישר. מצוותיך הן כצלילים קדושים של שיר שמימי, מכוונים את הנשמה לצליל רצונך המושלם. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אנו בוטחים באלהים, המקים את המתים” (קורינתים ב' 1:9).

למצבים קשים יש כוח מיוחד: הם מעוררים אותנו. לחץ הניסיונות מסיר את העודף, גוזם את המיותר וגורם לנו לראות את החיים בבהירות רבה יותר. לפתע, מה שנראה מובטח מתגלה כשביר, ואנו מתחילים להעריך את מה שבאמת חשוב. כל מבחן הופך להזדמנות להתחיל מחדש, אפשרות להתקרב יותר לאלהים ולחיות עם יותר מטרה. זה כאילו הוא אומר לנו: “התעורר! הזמן קצר. יש לי משהו טוב יותר עבורך.”

שום דבר ממה שאנו מתמודדים איתו אינו מקרי. אלהים מאפשר לנו לעבור קשיים לא כדי להשמיד אותנו, אלא כדי לזכך אותנו ולזכור שחיים אלה הם רק מעבר. אך הוא לא השאיר אותנו ללא הכוונה. דרך נביאיו ודרך בנו, ישוע, הוא נתן לנו את תורתו העזה — מדריך מושלם כיצד לחיות בארץ חולפת זו כדי שנוכל לחיות עמו לנצח. הבעיה היא שרבים בוחרים ללכת אחרי לחץ העולם, אך אלו שמחליטים לציית למצוותיו המופלאות של האב חווים דבר יוצא דופן: התקרבות אמיתית לאלהים עצמו.

כאשר אנו בוחרים לחיות בציות, אלהים נע לקראתנו. הוא רואה את החלטתנו הנחושה, את מסירתנו האמיתית, ומשיב בברכות, בהכוונה ובשלום. הוא שולח אותנו אל הבן — אל היחיד שיכול לסלוח ולהושיע. זהו התוכנית: ציות שמוביל לנוכחות, נוכחות שמביאה לישועה. והכול מתחיל כאשר, גם בתוך הכאב, אנו בוחרים לומר: “אבי, אלך אחרי תורתך. בכל מחיר.” -מעובד מאת א. ב. סימפסון. עד מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני אלהי, אני מודה לך על הניסיונות שמעוררים אותי למה שבאמת חשוב. כל קושי גרם לי לראות את החיים בבהירות רבה יותר ולחפש את נוכחותך בעומק רב יותר. איני רוצה לבזבז את הכאבים בתלונות, אלא להשתמש בהם כשלבים לעבר בגרות רוחנית.

אבי, אני יודע שהחיים כאן קצרים, ולכן אני מחליט לחיות לפי הוראותיך הנצחיות, שנמסרו על ידי נביאיך ועל ידי ישוע, בנך האהוב. אני רוצה ללכת לפי תורתך העזה, גם אם זה מנוגד לדעת העולם. תן לי אומץ לציית למצוותיך המופלאות בנאמנות, גם כאשר זה קשה, כי אני יודע שזה מה שמושך את חסדך ואת נוכחותך.

הו, אל עליון קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי אתה נאמן בכל עת, וטוב לאלו שמצייתים לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא לפיד שאינו כבה בלילה החשוך, מראה את הדרך הבטוחה למי שחפץ בחיי נצח. מצוותיך הן כתכשיטים בלתי מתקלקלים, מלאי תהילה וכוח, המעטרים את נפשם של האוהבים אותך באמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

‏"וכאשר העם התלונן, הדבר הרע בעיני ה'" (במדבר יא:א).

יש יופי עמוק בלב שמוסר את עצמו לאלהים בשמחה ובהכרת תודה, גם בתוך הצרות. כאשר אנו מחליטים לשאת באמונה כל מה שה' מרשה, אנו הופכים לשותפים במשהו גדול מאיתנו. הבשלות הרוחנית איננה בהימנעות מסבל, אלא בידיעה כיצד להתמודד עמו בענווה, מתוך ביטחון שיש תכלית בכל ניסיון. והאדם אשר, בכל הכוח שנותן לו אלהים, מתחייב למלא בנאמנות את רצון ה' הקדוש, חי בכבוד לפני השמים.

רגיל הוא שנחפש נחמה בלספר את כאבינו לכל הסובבים אותנו. אך החכמה היא להביא הכול רק לפני ה' — בענווה, ללא דרישה, ללא מרדנות. ואפילו בתפילותינו, עלינו לכוון את המבט. במקום לזעוק רק להקלה, עלינו לבקש מה' שילמד אותנו לציית, שיחזק אותנו ללכת בנאמנות אחרי תורתו האדירה. בקשה זו, אם היא כנה, משנה הכול. כי הציות למצוותיו הנשגבות של אלהים לא רק פותר את הבעיה — הוא מרפא את השורש, משיב את הנפש ומבסס שלום שאין העולם יכול לתת.

הבוחר לחיות כך, מגלה דבר נעלה: ידידות עם אלהים. כמו שהיה עם אברהם, הצייתן, הנכנע לגמרי לרצון העליון, מתקבל לידיד. אין תואר גדול מזה, ואין שכר נעלה מזה. השלום הנולד מידידות זו אינו תלוי בנסיבות. הוא איתן, מתמשך, נצחי — פרי ישיר של חיים המעוצבים על פי הציות לתורתו הקדושה, השלמה והנצחית של אלהים. -מעובד מג'ון טאולר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נצחי, אני מודה לך על ההזדמנות למסור את חיי בשלמות לידיך, גם בתוך הצרות. אינני רוצה לברוח ממה שייעדת לי, אלא לשאת הכול בשמחה ובהכרת תודה, מתוך ביטחון שהכול פועל לטובת אוהביך ומצייתיך. תן לי, ה', את הכוח הבא מלמעלה למלא את רצונך בכל פרט מחיי.

ה', אני מחליט היום להפסיק להתמקד רק בקשיי. ברצוני, בתפילותיי, לבקש דבר גדול יותר: הבנה, חכמה וכוח לציית לתורתך האדירה ביושרה וביראה. יהי פי ייחש בפני בני אדם, ולבי ייפתח לפניך בענווה ובאמונה. למדני ללכת על פי מצוותיך הנשגבות, כי אני יודע שזהו הדרך היחידה לשלום אמיתי.

הו, אל קדוש, אני משבח ומהלל אותך על נאמנותך לאלה המחפשים אותך באמת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כחותם אלוהי על אוהביך, המבטיח להם מנוחה גם בתוך הסערות. מצוותיך הן כמפתחות זהב הפותחות שערי ידידות עמך ושלום העולה על כל הבנה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״אמרו לנואשים בלב: היו חזקים, אל תיראו! אלוהיכם יבוא״ (ישעיהו ל״ה:4).

כמה פעמים אנו נושאים צלבים שאלוהים עצמו מעולם לא נתן לנו? הדאגה לעתיד, הפחד ממה שעלול לקרות, חוסר המנוחה שמונע שינה — כל אלה אינם באים מאלוהים. כאשר אנו מנסים להקדים את המאורעות ולשלוט במה שעתיד לבוא, אנו אומרים, גם אם לא במילים, שאיננו בוטחים לגמרי בהשגחת ה׳. זה כאילו שאנו אומרים: ״אלוהים, תן לי לטפל בזה.״ אך העתיד אינו שייך לנו. וגם אם יגיע, ייתכן שיהיה שונה לגמרי ממה שדמיינו. ניסיוננו לשלוט הוא חסר תועלת, ולעיתים קרובות שורש הדאגה הזו הוא בחוסר מסירה אמיתית.

אך יש דרך למנוחה — והיא נגישה. הדרך הזו היא הציות לתורת אלוהים האדירה. כאשר אנו מחליטים להשתמש בכל כוחנו כדי לרצות את ה׳, ולציית בלב שלם למצוותיו הנפלאות, משהו משתנה בתוכנו. נוכחות אלוהים מתגלה בעוצמה, ויחד איתה מגיע שלום שאי אפשר להסביר. שלום שאינו תלוי בנסיבות, שלווה שממיסה את הדאגות כמו שהשמש מפזרת את הערפל של הבוקר. זו השכר של מי שחי בנאמנות לפני הבורא.

הנפש שבוחרת לציית אינה צריכה עוד לחיות במתח. היא יודעת שהאלוהים שהיא משרתת שולט בכל הדברים. לציית לתורת אלוהים הקדושה והנצחית לא רק משמח את ה׳, אלא גם ממקם אותנו בתוך זרם של שלומו ודאגתו. זהו מעגל מבורך: ציות יוצר נוכחות, ונוכחות אלוהים מגרשת את הפחד. למה להמשיך לשאת את משא המחר, אם כבר היום תוכל לנוח באמונתו של אלוהים שמכבד את אלה שמצייתים לו? -מעובד מפי פ. פנלון. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אב הרחמים, כמה פעמים ניסיתי לשלוט במה ששייך רק לך? סלח לי על הלילות ללא שינה, על ההחלטות שנעשו מתוך פחד, על המחשבות חסרות המנוחה שגנבו את השלום שאתה רוצה להעניק לי. היום אני בוחר לשחרר את המשא הזה. אינני רוצה עוד לחיות בניסיון לחזות או לשלוט בעתיד. אני רוצה לנוח בדאגתך.

אדוני, כעת אני מבין ששורש הדאגה הוא בחוסר ציות. כאשר אני מתרחק ממצוותיך הנפלאות, אני מתנתק מנוכחותך, ובכך מאבד את השלום. אך אני בוחר לשוב. אני רוצה לחיות בדרך שתשמח אותך, ולציית בכל ליבי לתורתך האדירה. שתהיה נשמתי מעוגנת בדברך, איתנה, שלווה ומוגנת.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי בך אין צל של שינוי או חוסר יציבות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמגן של אור שמקיף את הצייתן, מרחיק פחד ומבסס שלום. מצוותיך הן כחבלים של זהב הקושרים אותנו לליבך, מובילים אותנו אל החירות והמנוחה האמיתית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם אם אשב בחושך, ה' יהיה לי לאור” (מיכה ז:ח).

כולנו, בשלב כלשהו, צריכים ללמוד לצאת ממרכז העניינים ולתת לאלהים לקחת את השליטה. האמת היא שלא נבראנו לשאת את משקל העולם על כתפינו. כאשר אנו מנסים לפתור הכל בכוח זרוענו, אנו מוצאים את עצמנו מתוסכלים, מותשים ומבולבלים. ההשתעבדות האמיתית מתחילה כאשר אנו מפסיקים לנסות להבין הכל ופשוט בוטחים. הוויתור על הרצון העצמי — ההשתעבדות המלאה הזו — הוא הדרך שמובילה אותנו לשלום אמיתי ולאיחוד עם אלהים.

רוב חוסר השקט הפנימי שאנו חשים נובע מסיבה ברורה: הנפש עדיין לא החליטה להישמע לחלוטין לתורת אלהים החזקה. כל עוד קיימת היסוס, כל עוד אנו נשמעים רק באופן חלקי למצוותיו הנפלאות של הבורא, הלב יישאר מחולק והחוסר ביטחון ישלוט. ציות חלקי יוצר אי ודאות כי עמוק בפנים אנו יודעים שאנו מתקרבים לאלהים רק באופן שטחי. אך כאשר אנו מוותרים על הדאגה לדעת מה יחשבו אחרים ובוחרים להישמע בכל, אלהים מתקרב בעוצמה. ועם ההתקרבות הזו באים אומץ, מנוחה, ברכות וישועה.

אם אתה רוצה לחוות שלום אמיתי, שחרור אמיתי ולהיות מובל אל הבן למחילה, אל תדחה עוד. תן את עצמך לגמרי. שמע בכנות ובנחישות לתורת אלהים הקדושה והנצחית. אין דרך בטוחה יותר, אין מקור טהור יותר לשמחה ולהגנה. ככל שתתמסר יותר ללכת בנאמנות אחרי מצוותיו הקדושות של אלהים, כך תתקרב יותר ללבו. והקרבה הזו משנה הכל: היא משנה את כיוון החיים, מחזקת את הנפש ומובילה לחיי נצח. -מעובד מג'יימס הינטון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נצחי, אני מכיר בכך שפעמים רבות ניסיתי לפתור הכל לבד, כשהסתמכתי על כוחי, על ההיגיון שלי, על רגשותיי. אך כעת אני מבין שהמנוחה האמיתית קיימת רק כאשר אני נכנע לך לחלוטין. למד אותי למסור לידיך כל חלק מחיי, ללא הסתייגות, ללא פחד, ללא ניסיונות שליטה.

אדוני, אני מתחרט על כך שלא שמעתי לחלוטין לתורתך החזקה. אני יודע שציות חלקי מנע ממני לחוות את מלוא נוכחותך. היום אני כורע לפניך ובוחר להישמע לך בכל. איני רוצה עוד לחיות אמונה חצויה. אני רוצה ללכת אחרי כל מצוותיך הנפלאות בשמחה ובקנאות. יהי רצון שחיי יסומנו בנאמנות למה שקבעת מבראשית.

הו, אל קדוש, אני עובד ומשבח אותך על שאתה צדיק עם הנאמנים וסבלני עם המתחרטים באמת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כנהר של קדושה השוטף את הנפש ומביא חיים למי שנשמע לך. מצוותיך הן כעמודי אור הנושאים את דרך האמת ושומרים על רגלי אוהביך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמוני” (תהלים כ"ג:4).

הנפש הצייתנית אינה תלויה בנסיבות כדי להיות בטוחה — היא תלויה באדון. כאשר הכול מסביב נראה לא בטוח, היא נשארת איתנה כי הפכה כל מצב, טוב או רע, להזדמנות להשליך את עצמה לזרועות אלוהים. אמונה, ביטחון והִתמסרות אינם רק מושגים עבורה, אלא גישות יומיומיות. וזה מה שמביא יציבות אמיתית: לחיות כדי לרצות את אלוהים, בכל מחיר. כאשר ההתמסרות הזו אמיתית, אין משבר שיכול לזעזע את הלב שנח ברצון האב.

הנפש הזו, מסורה וממוקדת, אינה מבזבזת זמן על הסחות דעת או תירוצים. היא חיה במטרה ברורה להשתייך בשלמותה לבורא. ולכן, הכול פועל לטובתה. האור מוביל אותה להלל; החושך מוביל אותה לאמון. הסבל אינו משתק; הוא דוחף אותה קדימה. השמחה אינה מפתה אותה; היא מובילה אותה להודות. למה? כי היא כבר הבינה שהכול — ממש הכול — יכול לשמש את אלוהים כדי לקרב אותה אליו, כל עוד היא ממשיכה לציית לתורתו העזה.

אם הקרבה לבורא היא מה שאתה מבקש, הרי שהתשובה לפניך: ציית. לא מחר. לא כאשר הכול יהיה קל יותר. ציית עכשיו. ככל שתהיה נאמן יותר למצוות ה', כך תחווה יותר שלום, הגנה והכוונה. זה מה שעושה תורת אלוהים — היא מרפאה, היא שומרת, היא מובילה לישועה. אין סיבה לדחות. התחל כבר היום ותחווה את פרי הציות: שחרור, ברכה והחיים הנצחיים במשיח ישוע. -מעובד מוויליאם לאו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אבא, אני מודה לך כי ביטחון נפשי אינו תלוי במה שמתרחש סביבי, אלא בציותי לרצונך. אתה מקלטי בזמנים של אור ומשענתי בזמנים של חושך. למד אותי להפוך כל רגע בחיי להזדמנות חדשה להשליך את עצמי לידיך באמונה ובביטחון.

אדון, אני רוצה להשתייך לך בשלמות. ששום דבר בעולם הזה לא יסיח את דעתי מנוכחותך, ושנאמנותי לתורתך תהיה מתמדת, גם בימים קשים. תן לי לב נחוש, שרואה במצוותיך את הדרך הבטוחה ביותר. שלא אדחה עוד את ההתמסרות הזו. שאבחר לציית בשמחה ובנחישות.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך על היותך עוגן לנפשות הנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כחומה בלתי ניתנת לערעור המגינה על הלב הצייתן. מצוותיך הם נהרות של שלום הזורמים אל חיי נצח. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“הודיעני נא את דרכיך, ה', למדני את נתיבותיך” (תהלים כ"ה:4).

אין דבר טהור כל כך, מרגש כל כך, כמו הלחישות הראשונות של קול אלוהים בליבנו. ברגעים אלו החובה ברורה — ללא בלבול, ללא צל של ספק. אך לעיתים קרובות אנו מסבכים את מה שהוא פשוט. אנו נותנים לרגשות, לפחדים או לרצונות האישיים להיכנס בדרך, וכך מאבדים את הבהירות של ההכוונה האלוהית. אנו מתחילים "לשקול", "להרהר", "להמתין עוד קצת"… כאשר בעצם אנו רק מחפשים תירוץ לא לציית. ציות מאוחר הוא, למעשה, אי-ציות במסווה.

אלוהים לא השאיר אותנו בחושך. מאז גן עדן, הוא הבהיר מה הוא מצפה מברואיו: נאמנות, ציות, קדושה. תורתו העזה היא המדריך לאושר האמיתי. אך הלב המורד מנסה להתווכח, מנסה לעוות את הכתובים, מנסה להצדיק את הטעות — ומבזבז זמן. אלוהים לא ניתן להטעות. הוא רואה את הלב. הוא מכיר את הפנימיות. והוא אינו מברך את המסרבים לציית. הברכה נמצאת על הנכנעים, על אלו שאומרים: "לא רצוני, אלא רצונך, ה'."

אם אתה רוצה שלום, אם אתה משתוקק להירפא ולמצוא מטרה אמיתית, הדרך היא אחת: ציות. אל תחכה להרגיש מוכן, אל תחכה להבין הכל — פשוט התחל. התחל לציית, התחל ללכת בדרכי הבורא בלב כן. אלוהים יראה את הנכונות הזו ויבוא לקראתך. הוא יקל על סבלך, ישנה את לבך וישלח אותך אל בנו האהוב למחילה ולישועה. זמן ההיסוס נגמר. זמן הציות הוא עכשיו. -מעובד מפרדריק ויליאם רוברטסון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב נצחי, תודה כי אתה עדיין מדבר אל ליבם של המחפשים אותך בכנות. קולך ברור לאלו הרוצים לציית. אינני רוצה עוד להצטדק או לדחות את מה שכבר הראית לי. תן לי לב עניו, המגיב במהירות להכוונתך. למדני לציית בעוד הקריאה עדיין טרייה, לפני שרגשותיי יפריעו לאמיתך.

ה', אני מודה כי פעמים רבות לא הייתי כן עם עצמי, ניסיתי להצדיק את אי-ציותי בתירוצים. אך היום אני ניצב לפניך בלב נשבר. אני רוצה לנטוש את רצוני, את גאוותי, וללכת בדרכיך ביראה ובאהבה. הדריכני בתורתך, חזקני למלא את כל אשר צוית, וטהרני באמתך.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על היותך צדיק, קדוש ובלתי משתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כמאור בלב החושך, המדריך את הנאמנים בדרכי חיים. מצוותיך הן כאבנים מוצקות תחת הרגליים, התומכות בבוטחים בך ומגלות את דרך השלום האמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״אלוהים הנצחי הוא מחסיך, וזרועותיו הנצחיות תומכות בך״ (דברים ל״ג:27).

יש רגעים שבהם כל מה שאנו זקוקים לו הוא מנוחה — מנוחה שמעבר לגוף, שמגיעה עד הנפש. ובמקום הזה זרועותיו הנצחיות של אלוהים מקבלות אותנו. אין דימוי עוצמתי יותר לדאגה האלוהית מזו: זרועות שלעולם אינן מתעייפות, לעולם אינן מוותרות, לעולם אינן עוזבות. גם כאשר אנו מתמודדים עם כובד הקרבות והספקות, הוא תומך ברוך באלה שבחרו לציית. זרועות ה׳ הן מחסה, הן כוח, הן חיים — אך רק לאלה החיים על פי רצונו.

ההבטחה למנוחה ודאגה אינה שייכת לכולם — היא שייכת לנאמנים. אלוהים מגלה את עצמו ושופע את חסדו על אלה השומרים את מצוותיו. תורתו העוצמתית היא האדמה הפורייה שבה שוכנת טובו, ומחוצה לה נותרת רק עצבות. כאשר אתה מחליט לחיות על פי התורה הזו, גם בתוך הקשיים, אתה מראה שאתה תלוי רק בו — וזה משמח מאוד את לב האב. ציות היא השפה שהוא מבין; זו הברית שהוא מכבד.

אז בפעם הבאה שתרגיש עייף או אבוד, זכור: יש זרועות נצחיות הפרושות לנאמנים. זרועות אלו לא רק מעניקות נחמה, אלא גם כוח להמשיך. אלוהים אינו תומך במורד — הוא תומך בצייתן. הוא מדריך ומחזק את המתענגים בתורתו. ציית, בטח, ותראה — השלום הבא מה׳ הוא אמיתי, המנוחה עמוקה, והאהבה שהוא שופע על שֶׁלו היא נצחית ובלתי מנוצחת. -מעובד מאדליין ד. ט. ויטני. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב אהוב, כמה יקר לדעת שזרועותיך הנצחיות תומכות באלה הצייתים לך. בימים קשים, בלילות של שתיקה, זו דאגתך ששומרת עלי ואמונתך שמחדשת אותי. תודה שאתה עוטף אותי בנוכחותך ומראה לי שמי ששומר את מצוותיך לעולם לא יהיה לבד. למד אותי לנוח בך, בלב יציב בציות.

אדוני, חדש בי את היראה הקדושה שמביאה לנאמנות. הסר ממני כל גאווה וכל רצון ללכת בדרכי עצמי. אני בוחר לשמח אותך. רוצה ללכת ביושר, כי שם מתגלה ברכתך. יהי חיי הוכחה חיה לכך שהליכה בתורתך היא הדרך היחידה לשלום אמיתי ולישועה אמיתית.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומברך אותך על היותך מחסה לצדיקים ואש אוכלת למורדים. בנך האהוב הוא נסיך ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כחומה של צדק המגינה על יראיך ודוחה את הבזים לך. מצוותיך ככוכבים קבועים בשמים: איתנים, בלתי משתנים ומלאי תהילה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.