“הכל עשה יפה בעתו; גם את העולם נתן בלב האדם” (קהלת ג:י"א).

לא המקרה, ולא האויב, הם שהציבו אותנו בדיוק בזמן הזה. אלוהים עצמו הוא שקבע שדור זה יהיה שדה הקרב שלנו, חלקנו בסיפור ההיסטוריה. אם הוא שם אותנו כאן, הרי שכאן אנו נקראים לחיות, להילחם ולציית. אין טעם להשתוקק לימים קלים יותר, כי הזמן הנכון הוא זה — והחסד הוא לעמוד בו באומץ, ביראת כבוד ובאמת. כל קושי הוא כלי אלוהי לעורר בנו אמונה עמוקה, רצינית ואמיתית יותר.

דווקא בימים הקשים הללו אנו לומדים להפסיק לבטוח בעצמנו ולהיכנע להדרכת מצוותיו הנשגבות של ה'. כאשר האמונה הקלה מתפוגגת, האמונה האמיתית מתגלה. וכאשר אנו מצייתים למה שכבר דיבר אלוהים, הולכים בדרכים שכבר התווה, אנו מתחזקים להמשיך הלאה. הזמן שבו אנו חיים דורש עמידה איתנה והבחנה — וזה בדיוק מה שהציות לתורת האב יוצר בנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים לבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר היום לחיות את הזמן הזה באומץ ובענווה, בוטח לא בכוחך, אלא בחכמת אלוהים אשר קרא אותך לרגע המדויק הזה בהיסטוריה. -מעובד על פי ג'ון פ. ד. מוריס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים נצחי, אתה יודע את הזמנים והעיתים, ואני יודע שזמן זה נבחר על ידך עבורי. אינני רוצה לברוח מהאחריות לחיות היום, כאן, כפי שאתה חפץ.

עזור לי שלא להשתוקק לעבר קל יותר, אלא להתחזק ולהיות נאמן בהווה שהכנת. למדני להאמין בבגרות, לציית באומץ, וללכת בעיניים נשואות לרצונך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך ששמת אותי בזמן הזה עם מטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא ההגה שמנחה אותי גם ברוחות מנוגדות. מצוותיך הן הקרקע הבטוחה שעליה אוכל ללכת, גם כאשר הכל סביבי נראה לא בטוח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“גם אתם, כאבנים חיות, נבנים לבית רוחני, להיות כהונה קדושה” (א פטרוס ב:5).

החיים שאנו חיים כאן הם אתר הבנייה של דבר מה גדול ומפואר בהרבה. בעודנו מהלכים בארץ הזו, אנו כאבנים גסות במחצבה, מעוצבות, נחצבות ומוכנות בתכלית. כל מכה של צער, כל עוול שסבלנו, כל אתגר שניצב בפנינו הוא חלק מהעבודה האלוהית — כי מקומנו אינו כאן, אלא במבנה השמימי הנשגב שה' בונה, נסתר מהעין אך ודאי ונצחי.

בתהליך ההכנה הזה, הציות למצוות היפות של אלוהים נעשה חיוני. הוא מודד אותנו בדיוק, כמו באמצעות פלס, ורוצה שליבנו יתיישר לחלוטין עם רצונו. מה שהיום נראה רק כאב או אי נוחות הוא, למעשה, התאמה שנעשית בידי הבורא כדי שנשתלב, יום אחד, בהרמוניה המושלמת של מקדשו הנצחי. כאן אנו עדיין נפרדים, מפוזרים — אך שם נהיה גוף אחד, באחדות מושלמת, כל אחד במקומו הראוי.

אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. מי ייתן ותקבל באמונה את פעולתו של האב בחייך, ותבחר להיעצב לפי רצונו. כי מי שמניח לעצמו להיות מוכן יילקח, בבוא העת, להיות חלק מהמקדש השמימי — שם שוכנת מלוא אלוהים. -מעובד מ-J. Vaughan. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון נכבד, גם כאשר אינני מבין את כוונותיך, אני בוטח בידיך שמעצבות אותי. אני יודע שכל רגע קשה הוא בעל ערך נצחי, כי אתה מכין את נשמתי לדבר מה גדול בהרבה ממה שאני רואה כעת.

תן לי סבלנות ואמונה לקבל את פעולת רוחך. מי ייתן ואהיה כאבן חיה, מוכנה להיות מותאמת לתוכניתך. למדני לציית ולהיכנע לחלוטין לרצונך, גם כאשר הוא פוגע בי לפני שירפא אותי.

הו אלוהים אהוב, אני מודה לך על ששילבת אותי בבניית מקדשך הנצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא המידה שמיישרת אותי עם השמים. מצוותיך הן כלים נאמנים שמלטשים אותי בשלמות. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“יראת ה' היא ראשית החכמה; ודעת קדושים בינה” (משלי ט:י).

יש כוח עז כאשר הלב, השכל והחכמה הולכים יחד תחת הנהגת אלוהים. האהבה היא שמניעה את ישותנו — בלעדיה, הנשמה נרדמת, אדישה למטרה שלשמה נבראה. השכל, מצדו, הוא כוח ויכולת, כלי שניתן מהבורא כדי להבין את האמת. אך החכמה, הבאה מלמעלה, היא שמאחדת את כל אלה ומכוונת אותנו לדבר נעלה יותר: לחיות בהתאם לטבענו הנצחי, ולהשתקף באופיו של אלוהים עצמו.

זו היא החכמה, הנגלית במצוותיו הנשגבות של ה', שמעצבת את חיינו בקדושה. היא אינה מוחקת את מהותנו — להפך, היא משלימה את האדם, הופכת טבע לחסד, הבנה לאור, וחיבה לאמונה חיה. כאשר אנו מצייתים למה שאלוהים גילה, אנו מתעלים מעל הרגיל. החכמה מדריכה אותנו לחיות כבני נצח, עם מטרה, איזון ועומק.

האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. וכאשר אנו מאחדים לב, שכל וצייתנות לדרכי ה' הנשגבות, אנו משתנים על ידו ומוכנים להישלח אל הבן, לגאולה ולשלמות. מי ייתן וחבל המשולש הזה יהיה איתן בקרבנו, היום ולעד. -מעובד מ-J. Vaughan. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים נצחי, איזו חכמה נפלאה היא שלך! אתה בראת אותנו עם לב, שכל ונשמה — ורק בך כל החלקים הללו משתלבים בשלמות. עזור לי לחיות עם מטרה ולא לבזבז את המתנות שנתת לי.

למד אותי לאהוב בטוהר, לחשוב בבהירות וללכת בחכמה. מי ייתן ולעולם לא אפריד בין אמונה לשכל, ולא בין אהבה לאמת, אלא שכל אשר בי יתקדש בנוכחותך ובדברך.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי החכמה האמיתית באה ממך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המקור שמאחד את ישותי עם הנצח. מצוותיך הם חוטים קדושים המאחדים לב, שכל ונשמה לאחדות מושלמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ראה, היום נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע… ובחרת בחיים” (דברים ל:טו, יט).

אלוהים מעניק לנו דבר שהוא בו זמנית מתנה ואחריות: כוח הבחירה. מראשית דרכנו, הוא מתקרב ושואל: "בקש מה שתרצה שאתן לך." החיים אינם זרם שמוביל אותנו בלא שליטה — הם שדה של החלטות, שבו כל בחירה מגלה את אשר בלב. להתעלם מהקריאה הזו או לסרב לבחור, זו כבר בחירה בפני עצמה. ומה שמגדיר את גורלנו אינו הנסיבות שמסביבנו, אלא הכיוון שבו נבחר ללכת לנוכח אותן נסיבות.

אך הבחירה הזו אינה נעשית בריק — עליה להיות מבוססת על הציות לדרך הנפלאה שאלוהים התווה. הוא לא רק נותן לנו את הזכות לבחור, אלא גם מראה לנו את הדרך הנכונה באמצעות מצוותיו המופלאות. כאשר מישהו מנסה לחיות בדרכו שלו, תוך התעלמות מקול הבורא, החיים הופכים להפסד, והנשמה הולכת ודועכת. אך כאשר אנו בוחרים לציית, גם בתוך המאבק, אנו הופכים לבלתי מנוצחים, שכן שום רע לא יוכל להפיל אותנו ללא רשותנו.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. היום, מול הקריאה האלוהית, בחרו בתבונה. בחרו לציית, לחיות ולנצח — כי דרכו של אלוהים היא היחידה שמובילה לחיים מלאים. -מעובד מהרבר אוונס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב צדיק, מול קולך המזמין אותי לבחור, אני משתחווה ביראה. איני רוצה לחיות כמי שבורח מהאחריות להחליט, אלא כמי שמבין את כובד המשקל ואת היופי שבלעקוב אחריך באמת.

תן בי אומץ לומר כן לרצונך ולא לדרכים שרק נראים טובים. למד אותי לבחור בתבונה, באמונה ובציות, כי אני יודע שרק בך הניצחון האמיתי.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שנתת לי את החירות לבחור וגם את הדרכים הנכונות ללכת בהן. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא לפיד דולק בצמתי החיים. מצוותיך הן עוגנים יציבים השומרים על נשמתי בטוחה בשעות החלטה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“בקשו ויינתן לכם; חפשו ותמצאו; דפקו, והדלת תיפתח לכם” (מתי 7:7).

ה׳, בטובו, פותח בפנינו דלתות והזדמנויות — ואפילו בעניינים ארציים, הוא מזמין אותנו לבקש: “בקש מה שתרצה שאתן לך.” אך הבקשה איננה פעולה ריקה. תפילה אמיתית נובעת מלב כן, המוכן לנוע לעבר מה שהתבקש. אלוהים אינו מתגמל עצלות, ואינו מרעיף ברכות על רצונות שטחיים. אלו שמבקשים באמת מגלים את הכנות הזו במעשה, בהתמדה, ובמחויבות לאמצעים שאלוהים עצמו קבע.

בדיוק בנקודה זו, הציות לתורת ה׳ המופלאה הופך להיות חיוני. המצוות אינן מכשול להגשמת בקשותינו, אלא הדרכים הבטוחות שבהן הוא מוליך אותנו אל מה שהוא רוצה להעניק לנו. תפילה המלווה במאמץ ובנאמנות יקרה מאוד בעיני האב. וכשאנו מבקשים והולכים לפי רצונו, אנו יכולים להיות בטוחים שהתוצאה תהיה ברכה.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אם זעקת למען דבר מה, בדוק אם הלכת בדרכים הנכונות. אלוהים מכבד אמונה המתבטאת במעשים, ותפילה כנה, כאשר היא מתלווה לציות, משנה גורלות. -מעובד מתוך F. W. Farrar. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לבקש בכנות כל מה שאני צריך. מי ייתן ודבריי לפניך לא יהיו ריקים או חפוזים, אלא יזרמו מלב שמכבד אותך באמת.

תן לי נכונות לפעול לפי רצונך וללכת בדרכים שהכנת לי. למד אותי להעריך את דרכיך ולהחזיק בהם באמונה, בזמן שאני ממתין לתשובה לתפילותיי.

הו, אלי הנאמן, אני מודה לך שלימדת אותי שתפילה אמיתית הולכת יד ביד עם ציות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא המפה שמכוונת אותי בכל החלטותיי. מצוותיך הן כשבילי אור שמובילים אותי אל הבטחותיך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אך הצדיק באמונתו יחיה; ואם יסוג אחור, נפשי לא תרצה בו” (חבקוק ב:4).

האמונה האמיתית אינה מתגלה ברגעי חיפזון, אלא בהליכה העקבית גם כאשר הפירות מתעכבים. אלוהים לעיתים נדירות פועל את מעשיו בבת אחת. הוא פועל בשכבות, בזמנים ובעונות, כמו צמיחתה האיטית של עץ איתן מזרע כמעט בלתי נראה. כל קושי שנפגש, כל המתנה דוממת, הם מבחן שמחזק את מה שהוא אמיתי וחושף את מה שהוא רק מראה חיצונית. והמאמין באמת לומד להמתין, מבלי להתייאש, גם מול האתגרים המבלבלים ביותר.

תהליך הבשלות הזה דורש יותר מסבלנות — הוא דורש התמסרות להנהגת האב, שמוביל אותנו בחכמה באמצעות מצוותיו הנפלאות. האמונה שאינה ממהרת היא אותה אמונה שמצייתת, צעד אחר צעד, להוראותיו הנצחיות של אלוהים. ובאותה הליכה נאמנה האב בוחן ומכין אותנו, ומבדיל בין אלו ששייכים לו באמת לבין אלו שרק נראים כך.

האב אינו שולח מרדנים אל הבן. אך לאלו שמתמידים, גם מבלי לראות הכול בבירור, הוא מגלה את הדרך ומובילם לישועה. המשך לעמוד איתן, בוטח ומציית, כי זמנו של אלוהים מושלם ואלו הבוטחים בו לעולם לא יתביישו. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדוני, למדני להמתין בעתו, מבלי להתלונן, מבלי להתייאש. תן לי את הסבלנות שמגלה את עוצמת האמונה ומעצבת את אופיי כרצונך. אל תיתן לי למהר, אלא להלך בשלווה.

חזק אותי לציית, גם כאשר הכול נראה איטי או קשה. הזכר לי שצמיחה רוחנית, כמו הטבעית, דורשת זמן — וכל צעד יקר כאשר אני עומד איתן בדרכיך.

הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך על שפועל בי באורך רוח ובמטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם שמצמיח אמונה אמיתית בלבי. מצוותיך הן מדרגות בטוחות במסע ההתבגרות הרוחנית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״כמו שאדם מתנחם על ידי אמו, כך אנחם אתכם; ובירושלים תתנחמו״ (ישעיהו ס״ו:י״ג).

יש רגעים שבהם הלב כל כך עמוס בכאב, שכל מה שאנו רוצים הוא לשפוך את הלב, להסביר, לבכות… אך כאשר אלוהים עוטף אותנו בנוכחותו, משהו עמוק יותר מתרחש. כמו ילד ששוכח את כאבו כאשר הוא מתקבל בזרועות אמו, כך גם אנו שוכחים את סיבת המצוקה כאשר אנו נלקחים אל תוך הנחמה המתוקה של האב. הוא לא חייב בהכרח לשנות את הנסיבות — די בכך שהוא שם, ממלא כל פינה בישותנו באהבה ובביטחון.

במקום האינטימיות הזה אנו נזכרים בחשיבות ההליכה בדרכיו הנשגבות של אלוהים. כאשר אנו מצייתים לקולו ושומרים את תורתו, אנו פותחים מקום לכך שהוא בעצמו יבוא לבקר אותנו בשלום. נוכחות האב אינה מתערבבת במרדנות — בלב הצייתן הוא שוכן, מביא מרגוע בתוך המאבקים.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אם היום לבך חסר מנוחה או פצוע, רוץ לזרועות האב. אל תיאחז בבעיה — אפשר לו לקחת את מקומו של הכאב ולמלא את נשמתך במתיקות נוכחותו. -מעובד מאת א. ב. סימפסון. נתראה מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אב יקר, כמה פעמים אני בא אליך עם לב מלא שאלות, ואתה עונה לי רק באהבתך. אינך צריך להסביר הכול — די בכך שאתה איתי, וכבר אני מוצא מנוחה.

למד אותי לבטוח יותר בנוכחותך מאשר בפתרונות שאני מצפה להם. שלא אחליף לעולם את נחמתך בחיפזון לפתור דברים בדרכי. נוכחותך מספיקה, ואהבתך מרפאה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה עוטף אותי בנחמתך ומזכיר לי שאתה מספיק. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החיבוק שמיישר את לבי לרצונך. מצוותיך עדינים כגעגועי אם המנחמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״לכן, חזרו בתשובה והיוּ הפכוים, כדי שיימחו חטאיכם, ויבואו עתות רוָוחה מלפני ה׳״ (מעשי השליחים ג:19).

הזיכרון הוא מתנה שניתנה מאת אלוהים — אך הוא גם יהיה עד ביום הגדול. רבים מנסים לשכוח את שגיאות העבר, לקבור את מה שעשו לא נכון, כאילו הזמן מסוגל למחוק. אך אם דמו של בן האלוהים לא מחק את הכתמים הללו, יבוא הרגע שבו אלוהים עצמו יאמר: ״זכור״, והכול ישוב ברגע, עם המשקל והכאב שניסינו להתעלם מהם בעבר.

לא יהיה צורך שמישהו יאשים אותנו — המצפון שלנו עצמו ידבר בקול רם. והדרך היחידה למצוא מנוחה אמיתית היא לציית לתורתו הנפלאה של אלוהים ולתת לו להוביל אותנו אל המושיע. אין זו ציות שטחית, אלא מסירה אמיתית, שמכירה בסכנת האשמה ובערך הבלתי־מדוד של הסליחה שרק הבן יכול להעניק. האב אינו שולח מורדים אל הבן — הוא שולח את אלה שנגעו באמת והחליטו ללכת בדרכיו הנשגבים.

היום הוא היום להתיישר עם מצוות ה׳ ולהכין את הלב לעמוד לפניו ללא פחד, עם נפש טהורה ובשלום. יהי זיכרוננו, ביום המיועד, לא כתב אישום — אלא עדות לחיים של ציות ושינוי. -מעובד מד״ל מוּדי. נתראה מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אלוהי, אתה מכיר את כל דרכי. אין דבר נסתר מעיניך, ואני יודע שיום יבוא וכל הדברים יובאו לאור. למד אותי לחיות בלב טהור לפניך, מבלי להוליך את עצמי שולל בתירוצים או בשכחה.

עזור לי להעריך כל הזדמנות שיש לי לציית וללכת בדרכך. יהי רוחך מראה לי מה צריך לתקן ותן לי כוח להמשיך בעקביות, בכנות וביראת כבוד.

הו, אב נאמן, אני מודה לך על שהזהרת אותי לגבי כובד הזיכרון וערך הסליחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המראה שמגלה את האמת על מי שאני. מצוותיך הן הדרך הבטוחה למצפון שלֵו. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט” (יואל ב:לב).

כאשר הקדושה והצדק של אלוהים מתגלים במצפוננו, אנו רואים בבירור את התהום שהחטא חצב בתוכנו. שום תקווה אמיתית לא יכולה לנבוע מלב מושחת, מסומן באי-אמונה שירשנו מנפילתו של אדם הראשון. ברגע העימות הזה עם מצבנו האמיתי, אנו מתחילים להביט החוצה מעצמנו — בחיפוש אחר מושיע, מישהו שיוכל לעשות את מה שלעולם לא נוכל לעשות בכוחות עצמנו.

ואז, באמונה חיה, אנו רואים את שה האלוהים — הבן שנשלח כמתווך בין שמים וארץ. הדם שנשפך על הצלב נעשה ממשי לעינינו, והכפרה שהוא ביצע חדלה להיות רק רעיון והופכת לתקוותנו היחידה. אך ככל שהישועה הזו מובנת לנו, אנו גם מבינים שהדרך אליה עוברת ברצון לרצות את האב — אותו אב שמוביל אותנו אל הבן כאשר אנו בוחרים לחיות על פי המצוות המופלאות שהוא גילה לנו.

ציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. כשם שהקרבנות הקדומים דרשו נאמנות לתורה לפני מותו של בעל החיים התמים, כך היום האב שולח אל השה את ההולכים בדרכיו באמת. יהי רצון שליבנו יהיה נכון לציית, כדי שנובל על ידו אל מקור הגאולה. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים קדוש, כאשר אני מביט פנימה, אני רואה עד כמה אני זקוק לישועה. שום מאמץ עצמי לא יספיק כדי להרים אותי מהמצב הנפול שבו אני נמצא. לכן אני מפנה את עיניי אליך, מקור כל טהור ואמת.

פתח את עיניי לראות את ערך הקרבן של בנך ולמדני ללכת בדרכיך בנאמנות. שלא אנסה להתקרב לישוע עם לב מרדן, אלא כמי שנכנע לרצונך ומבקש לרצותך בכל דבר.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שאין ישועה אלא בבנך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שמכינה את נפשי לפגוש אותו. מצוותיך הן כשלבים שמובילים אותי אל הגאולה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“קרא אלי ואענה לך, ואגיד לך דברים גדולים ובצורים אשר לא ידעת” (ירמיהו ל"ג:3).

כאשר יש חיים בקרבנו, הם תמיד מתגלים — אפילו באנחות, גניחות או זעקות שקטות. הנפש שנגעה באלוהים החי אינה מסוגלת להסתגל לקור החטא או לאדישות הרוחנית. היא נלחמת, נאנחת, מחפשת אוויר. ואף כשהיא נחנקת על ידי הבשר ומשקל הטבע הישן, החיים שבאו מלמעלה מסרבים להישאר דוממים. הם מנסים לפרוץ, לקום, להשתחרר מהגוף המת שמנסה לחנוק אותם.

המאבק הפנימי הזה הוא סימן לכך שמשהו יקר שוכן בתוכנו. ודווקא במאבק הזה מתגלה חשיבות הציות למצוותיו הנשגבות של אלוהים. הציות לתורתו האדירה מחזק את החיים שנטע בליבנו. בעוד הטבע הבשרי מנסה להחזיק אותנו לארץ, מצוות ה' מושכות אותנו למעלה, מזכירות לנו מי אנחנו ולאן עלינו ללכת.

האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. אל תתייאש מול המאבקים הפנימיים — אם יש חיים, יש תקווה. המשך לחפש, לזעוק, לציית… וה' הרואה בסתר, ישמע ויפעל. הוא עצמו יחזק את החיים שנטע בך, עד שינצחו כל מה שמנסה לחנוק אותם. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדון אלוהים, רק אתה יודע את המאבקים שמתחוללים בתוכי. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מנסה לנשום תחת משקל כבד מאוד, אך למרות זאת אני ממשיך לזעוק, כי אני יודע שיש בי חיים, והחיים האלה באו ממך.

תן לי כוח להילחם בכל מה שמנסה לקשור אותי למה שהוא ארצי, קר וריק. חדש בי את הרצון לציית לך, גם כאשר כוחותיי נראים קטנים. שלא אסכים לעולם לשתיקת הנפש, אלא אמשיך לבקש אותך בכנות.

הו, אב אהוב, אני מודה לך שהדלקת בי את הניצוץ של החיים האמיתיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הנשימה שמחיה את רוחי הדואבת. מצוותיך הן חבלי אור שמושכים אותי החוצה מן החשכה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.