“מדוע אתם מפחדים כל כך? עדיין אין לכם אמונה?” (מרקוס 4:40).

הביטו, אחים, הניחו לחייכם הרוחניים להתעצב על פי מה שבאמת חשוב: נאמנות בציות למצוות האדון ומסירות לחובות שהנסיבות הנוכחיות דורשות מכם. אל תתנו לעצמכם להיכלל בדאגה לגבי המחר. אותו אלוהים שתמך בכם עד כה, שהציל אתכם, לימד אתכם וחיזק אתכם, ימשיך להנחות אתכם באותה נאמנות עד הסוף. הוא אינו משתנה, וטיפולו לעולם אינו כושל. נוחו לחלוטין בביטחון הקדוש והאוהב הזה בהשגחה האלוהית.

נוצרים רבים חיים באי־שקט מתמיד משום שנתנו עדיפות לדברים ולרצונות שאין להם כל משקל בנצח. ולכן נשמותיהם נותרות נסערות וחסרות ביטחון. אך החיים הרוחניים מוצאים מנוחה כאשר הם פונים אל מה שלעולם לא יסתיים: רצון האל כפי שהוא מבוטא בתורתו האדירה. שם אנו מוצאים הכוונה, יציבות ותכלית. כאשר אנו מציבים את הציות לאדון כמוקד העיקרי שלנו, כל השאר מסתדר.

ישוע עצמו לימד שאם נבקש תחילה את מלכות האל ואת צדקתו [דיקיוסיני], כל שאר הדברים יינתנו לנו. כך היה תמיד, וכך יהיה תמיד. אלוהים מכבד את המכבדים אותו. וכאשר אנו הופכים את הציות לעדיפותנו, אנו מגלים שלא חסר דבר — לא שלום, לא אספקה ולא הכוונה. הנשמה נעשית יציבה, והחיים מקבלים משמעות. זו דרכם של הנאמנים, דרך הברכה, והדרך המובילה בסופו של דבר לחיי עולם. —פרנסיס דה סאלס. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאתה קורא לי להתמקד במה שבאמת חשוב: ציות נאמן למצוותיך ומסירות לחובות שהצבת לפניי היום. אתה הוא שתמכת בי עד כה, שלימדת אותי, הצלת אותי וחיזקת אותי, ואני יודע שתמשיך להיות איתי עד הסוף. אינך משתנה, וטיפולך לעולם אינו כושל. לכן, היום אני נח בהשגחתך הקדושה, מתוך אמון אוהב במבטך הקשוב על כל פרט בחיי.

אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי להניח בצד את הדאגות לדברים חולפים. הצל אותי מן החרדה הנולדת מן החיפוש אחר מעמד, רכוש או הכרה, והפנה את לבי אל מה שנצחי: האהבה לאב, לישוע ולתורתך האדירה. למד אותי לחיות כל יום בנאמנות, בידיעה שכאשר אני מכבד אותך בציות, אתה עצמך מסדר את כל מה שאני זקוק לו. יהי רצון שחיי הרוחניים ימצאו מנוחה ברצונך, ושנשמתי תתבסס באמתך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך משום שאינך מניח דבר לאלה המצייתים לך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך המופלאה היא כיסוד איתן התומך בנשמתי מול רוחות הספק וחוסר היציבות. מצוותיך הן אותות נצחיים המצביעים תמיד אל מלכותך, ומוליכים אותי צעד אחר צעד אל החיים שאין להם סוף. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אך מה שנזרע באדמה טובה הוא השומע את הדבר ומבין אותו; הוא נושא פרי ומניב פי מאה, פי שישים ופי שלושים” (מתי י״ג:23).

אלוהים אינו צריך להעביר אותנו לתפאורה חדשה או לשנות את כל הנסיבות סביבנו כדי להתחיל את מלאכתו בנו. הוא מסוגל בהחלט לפעול בדיוק במקום שבו אנו נמצאים, בתנאים המקיפים אותנו היום. שם, באדמת חיינו הנוכחית, הוא גורם לשמשו לזרוח ולטלו לרדת. מה שנראה בעבר כמכשול עשוי להפוך בדיוק לכלי שבו ישתמש כדי לחזק אותנו, להבשיל אותנו ולשנות אותנו. שום מגבלה, שום תסכול ושום עיכוב במסענו אינם יכולים לסכל את תוכניות האדון — בתנאי שנהיה מוכנים לציית.

רבים חושבים שעברם הרחיק אותם מדי מאלוהים, ושכישלונותיהם הקודמים הפכו את הצמיחה הרוחנית לבלתי אפשרית. אך זהו שקרו של האויב. כל עוד יש חיים, יש תקווה. אין זה משנה עד כמה יבשה הנשמה או כמה פגמים צברנו — אם נחליט היום לציית בנאמנות לתורתו האדירה של אלוהים, השינוי מתחיל מיד. הציות הוא נקודת הפתיחה של השיקום. זוהי החלטה מעשית ואמיצה ללכת עם אלוהים, גם כאשר הכול סביבנו נראה מבולבל.

האמת פשוטה ועוצמתית: ברכות, שחרור וישועה ממתינים לאלה שבוחרים להיות נאמנים. הזהות הרוחנית החדשה אינה נובעת מרגשות או ממילים ריקות, אלא מלב המחליט לציית למצוות האדון. אלוהים אינו רחוק. הוא מוכן לפעול — וכל מה שהוא צריך הוא לב המוכן לחיות על פי רצונו. צייתו, ותראו את החיים פורחים במקום שבו קודם לכן נראה הדבר בלתי אפשרי. —האנה ויטאל סמית. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך מפני שאינך צריך לשנות את תפאורת חיי כדי להתחיל את מלאכתך בי. אתה רב־עוצמה לפעול בדיוק כאן, באדמה שעליה אני דורך היום, עם כל המגבלות, התסכולים והאתגרים המקיפים אותי. תודה לך שגם כאשר הכול נראה קפוא או קשה, שמשך עדיין יכולה לזרוח וטלך עדיין יכול לרדת על נשמתי. אתה הופך מכשולים לכלים, ושום דבר אינו יכול לסכל את תוכניותיך כאשר אני בוחר לציית באמונה.

אבי, היום אני מבקש ממך לשבור כל שקר הגורם לי להאמין שהעבר הרחיק אותי ממך יותר מדי. אני יודע שכל עוד יש חיים, יש תקווה — ושהציות לתורתך האדירה הוא ההתחלה של הכול. תן לי אומץ ללכת איתך גם כאשר הכול נראה מבולבל. טהר את לבי, השב לי את ראייתי והפרח באדמה היבשה הזאת את החיים שרק אתה יכול להצמיח. יהי רצון שהשינוי שלי יתחיל היום, באמצעות המעשה הפשוט של ציות כן לך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך מפני שאתה מציע שיקום וחיים חדשים לאלה המחליטים ללכת אחריך בנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם העדין המחדש את האדמה העייפה ומכין את הקרקע לקציר הנצחי. מצוותיך הן כזרעי אור הנובטים אפילו במדבר, ומצמיחים שמחה, שלום וזהות חדשה בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הבוטחים בה' דומים להר ציון, אשר לא ימוט אלא יעמוד לעולם” (תהילים קכ״ה:1).

כאשר אלוהים נוכח במרכזו של ממלכה או עיר, הוא הופך אותה לבלתי מעורערת, איתנה כמו הר ציון, העומד לעולם. באותו אופן, כאשר ה' שוכן בקרבה של נשמה, גם אם היא מוקפת באסונות, ברדיפות או בניסיונות, שוררת בתוכה שלווה עמוקה — שלום שהעולם לעולם לא יוכל להציע או לקחת. זוהי יציבות שאינה תלויה בנסיבות החיצוניות, אלא בנוכחותו המתמדת של אלוהים, המולך על כס הלב.

הבעיה הגדולה היא שלרבים אין את המקלט הפנימי הזה. הם מאפשרים לעולם לתפוס את המקום השייך לאלוהים בלבד, ולכן הם חיים בחוסר ביטחון, פגיעים ומלאי פחד. כאשר העולם מושל בלב, אפילו האיום הקטן ביותר הופך לרעידת אדמה. אך כאשר אלוהים מושל, גם הסערות האלימות ביותר אינן מצליחות לזעזע את הנשמה. נוכחותו של ה' בקרבנו אינה מתרחשת במקרה — היא מופעלת באמצעות מעשה מודע ומעשי של ציות לרצונו, כפי שנגלה בכתבי הקודש.

ורצון זה נגלה בבירור: באמצעות התורה העוצמתית שנתן לנו אלוהים ביד נביאיו ובאמצעות ישוע בבשורות. כאשר נשמה מחליטה בנחישות להתעלם מקול האויב ולהתנגד ללחץ העולם כדי לציית למצוות ה', רוח הקודש מתחילה לשכון בה באופן ממשי וקבוע. אך הדבר לעולם לא יקרה לאלה אשר, אף שהם מכירים את התורה, בוחרים להתעלם ממנה. נוכחותו של אלוהים היא עבור המצייתים. הם אלה שחווים את השלום האמיתי, את הכוח הפנימי ואת היציבות ששום דבר אינו יכול לערער. —רוברט לייטון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שכאשר אתה שוכן במרכזה של נשמה, שום סערה אינה יכולה להשמידה. אתה הוא שהופך לאיתן את מה שהעולם מנסה להפיל. גם בעיצומן של רדיפות, כאבים וחוסר ודאות, נוכחותך בתוכי היא מקלט בלתי מעורער, שלום עמוק שאיש אינו יכול לגזול. תודה שאתה הר ציון שלי, בטוח, נצחי ויציב, כאשר כל מה שסביבי נראה קורס.

אבי, היום אני מבקש ממך לתפוס את מקומך על כס לבי. איני רוצה עוד שהעולם ימשול במחשבותיי או ברגשותיי. תן לי אומץ להתעלם מקול האויב, להתנגד ללחצי העולם הזה ולציית בנאמנות לתורתך העוצמתית. אני יודע שבמעשה מודע זה של כניעה לרצונך רוח הקודש שלך באה לשכון בי באופן ממשי ומשנה חיים. חזק אותי כדי שלעולם לא אבחר להתעלם ממה שכבר גילית לי בבהירות כה רבה.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך משום שאתה מציע שלום שהעולם לעולם לא יוכל להעניק. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כחומה סביב נשמתי, המגינה עליי מפני התקפות הפחד וחוסר הוודאות. מצוותיך הן כשורשים עמוקים התומכים בי כאשר הכול רועד, ומעניקים לי יציבות, כיוון ומנוחה בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״צעדי האדם מונחים בידי יהוה; כיצד יוכל האדם להבין את דרכו?״ (משלי כ׳:כ״ד).

לעיתים קרובות אנו נותנים לעצמנו להיסחף בתלונות על שגרת החיים, על פשטות תפקידנו בעולם, או על היעדר הזדמנויות גדולות או הכרה. אנו מרגישים כאילו מאמצינו מתבזבזים, כאילו השנים חולפות ללא תכלית. כאשר אנו מאמצים גישה זו, אנו למעשה מכחישים את נוכחותו האכפתית של אב אוהב המכוון כל צעד מצעדינו. כאילו אנו אומרים שאלוהים שכח אותנו — כאילו אנו יודעים טוב ממנו מהו סוג החיים האידיאלי עבורנו.

מחשבה מסוג זה נולדת בלב שטרם נכנע לחלוטין לציות להוראות הבורא. כל עוד האדם דוחה את תורתו האדירה של אלוהים, הוא נשאר רחוק ממקור האור שלו, והתוצאה הבלתי נמנעת היא עיוורון רוחני. ובתוך החשכה הפנימית הזאת, לא משנה כמה מאמץ נשקיע — לעולם לא נדע בבירור לאן אנו הולכים. ללא אור הציות, החיים נראים מבולבלים, מתסכלים וחסרי כיוון. אך יש מוצא, והוא מתחיל בהחלטה אחת: לציית.

כאשר אנו פונים בכנות אל מצוות יהוה, מתרחש דבר נפלא. החשכה מפנה את מקומה לאור, והבלבול מפנה את מקומו לבהירות. אנו מתחילים לראות בעיני האמונה ומבינים שאלוהים מעולם לא עזב אותנו. הוא מדריך אותנו בחוכמה, גם בדרכים הפשוטות והנסתרות. בראייה החדשה הזאת אנו מוצאים שלווה, רוגע וביטחון שהטוב ביותר שמור לאלה הנשארים נאמנים. ויעדה הסופי של המסע המואר בציות הוא מפואר: חיי נצח במשיח ישוע, שבו הכול יקבל לבסוף משמעות. -סטופורד א. ברוק. להתראות מחר, אם ירצה יהוה.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שגם כאשר ראייתי מוגבלת ולבי שוקע בתלונות חרישיות, אתה נשאר נאמן ומכוון את צעדיי באהבה. כמה פעמים הטלתי ספק בשגרה שלי, קוננתי על פשטות חיי או השתוקקתי להכרה, ושכחתי שכל פרט נמצא בשליטתך.

אבי, היום אני מבקש ממך שתעניק לי לב נכנע, שיזנח כל תלונה ויתבסס בציות להוראותיך הקדושות. שלא עוד אלך בחשכת אי־הציות, אלא אבחר ללכת באור תורתך האדירה. פקח את עיניי לראות בבהירות את אשר אתה כבר עושה, גם כאשר אינני מבחין בכך. הענק לי שלווה לקבל את הדרכים הפשוטות וכוח להישאר נאמן, בידיעה שאתה מדריך בחוכמה אפילו את הצעדים הנסתרים ביותר.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שבציות הכול מואר ומקבל משמעות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כלפיד בוער בתוך הלילה, המגלה את יופייה של דאגתך גם בעמקים השקטים ביותר. מצוותיך הן כמצפנים שמימיים המכוונים אותי בדיוק אל הבטחת חיי הנצח, שבהם כל מאמץ יתוגמל וכל ספק יקבל סוף־סוף מענה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“יהרהרו בכך החכמים ויתבוננו בטובו של יהוה” (תהילים ק״ז:מ״ג).

איזה עיקרון בלתי נראה עשוי לפעול, אפילו ברגעים הכאוטיים ביותר של הטבע, כך שהכול, בדרך כלשהי, יוביל אל היופי? התשובה טמונה בעצם מהותו של אלוהים: הקדושה. יופייה של הקדושה הוא החוט הבלתי נראה העובר לאורך כל הבריאה. אלוהינו טהור, טוב ואוהב עד אין־סוף, וכל מעשה ידיו נושא את חותם אופיו המושלם. אפילו הרעם העז ביותר, הים הסוער ביותר או השמים הקודרים ביותר נושאים בקרבם יופי ייחודי — משום שהכול בא ממנו ועל ידו מעוצב. הטבע כולו, על גיוונו ומורכבותו, הוא בד חי שעליו הותירה יד הבורא קווים נראים של כבודו.

מחשבה זו ממלאת את לבנו ביראת כבוד ובנחמה. הידיעה שקדושתו של אלוהים לא רק מושלת, אלא גם מייפה, משנה את האופן שבו אנו רואים את העולם. שום דבר אינו יוצא משליטה, ושום דבר אינו באמת אקראי. כל פרט, אפילו בסביבות הצחיחות ביותר או במצבים העזים ביותר, תורם ליצירת מופת גדולה: גילוי היופי האלוהי. והדבר המופלא ביותר הוא שגם אנו, בני האדם, נבראנו כדי לשקף את אותו יופי כאשר אנו מתיישרים עם הבורא.

כאשר אנו בוחרים לציית לתורתו האדירה של אלוהים, מתרחש איחוד בין הבורא לבריאה. אהבתו של אלוהים, שלומו וקדושתו מתחילים לשכון בקרבנו. איחוד זה מביא אושר עמוק ויציב כל כך, שהוא עולה על הנסיבות — זו הוודאות שהכול טוב וימשיך להיות טוב, עתה ולנצח נצחים. היופי שאנו רואים בבריאה מתחיל אז להתגלות גם בנו. —ג׳ורג׳ מקדונלד. להתראות מחר, אם ירצה יהוה.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אפילו בסצנות הכאוטיות ביותר של הבריאה, קדושתך ממשיכה להיות העיקרון הבלתי נראה המקיים ומייפה את הכול. הרעם המפחיד, הים הגועש, השמים המתכהים — הכול מגלה משהו ממך, משום שהכול בא מידיך הטהורות והמושלמות. תודה על שהותרת עקבות נראים של כבודך בכל פינה בטבע, והפכת את מה שנראה כאי־סדר לביטוי של יופי עמוק ומכוון.

אבי, היום אני מבקש שתעזור לי לראות את העולם בעיניים שעוצבו על ידי קדושתך. שאבחין, אפילו במצבים הקשים או בסביבות הצחיחות ביותר בחיי, בפעולתך היפה והריבונית. ומעל הכול, שאזכור שנבראתי כדי לשקף את אותו יופי באמצעות ציות כן לתורתך המופלאה. יהי כל החלטה שלי השתקפות של אופייך, וכל צעד ביטוי לנוכחותך בקרבי.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שקדושתך לא רק מושלת ביקום, אלא גם מייפה את נשמתי כאשר אני נכנע לרצונך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמכחול אלוהי המעצב את חיי במשיכות של אור, טוהר ותכלית. מצוותיך הן כצבעים שמימיים הצובעים את דרכי ביופי שיכול לבוא רק ממך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“כי אני משוכנע שסבלות הזמן הזה אינם ראויים להשוואה עם הכבוד העתיד להתגלות בנו” (אל הרומים 8:18).

כל התנגדות לרצוננו, כל מטרד יומיומי, כל אכזבה קטנה — לכל אלה יש פוטנציאל להפוך לברכה אמיתית, אם תגובתנו מונחית על ידי האמונה. אפילו בעולם מלא אתגרים זה, אנו יכולים לחוות הצצה לשמים כאשר אנו בוחרים להגיב בענווה, בסבלנות ובביטחון באלוהים. מצבי הרוח הרעים של אחרים, המילים הקשות, בעיות הבריאות, האירועים הבלתי צפויים — כל אלה, אם יתקבלו בלב הפונה אל האדון, יכולים להעמיק עוד יותר את השלום שהוא חפץ לכונן בקרבנו.

לכן הבעיה אינה בנסיבות עצמן, אלא באופן שבו אנו רואים אותן. היעדר הראייה הרוחנית הוא שמונע מאיתנו להבין שאפילו המכשולים הם כלי רחמיו של אלוהים. ועיוורון רוחני זה אינו פרי המקרה — הוא תוצאה ישירה של אי־ציות לתורתו האדירה של אלוהים. כאשר אנו דוחים את מצוות האדון, אנו מתרחקים מן האור המעניק לדברים משמעות. אנו מאבדים את היכולת להבחין בין הזמני לנצחי, בין השטחי לעמוק.

ראייה רוחנית אמיתית אפשרית רק כאשר קיימת קרבה עם הבורא. וקרבה זו אינה פרי רגשות, אלא של ציות. רק מי שהחליט בנחישות ללכת בדרכי מצוותיו של אלוהים מכיר אותו באמת — גם אם הדבר מנוגד למגמה הרווחת, גם אם הדבר עולה במחיר כלשהו. לציית פירושו לראות. לציית פירושו לחיות בבהירות, בתכלית ובשלום. מחוץ לציות הכול נעשה מבולבל, כבד ומתסכל. אך בתוך רצון האל, אפילו הקשיים נעשים כלי לתהילה. -אדוארד ב. פוסי. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאתה מגלה לי שאפילו המטרדים היומיומיים והאכזבות יכולים להפוך לברכות כאשר אני בוחר להגיב כראוי. תודה לך משום שגם בניסיונות הקטנים אתה נוכח, מעצב את נשמתי ומעמיק בי את השלום שרק אתה יכול להעניק.

אבי, היום אני מבקש ממך שתעניק לי ראייה רוחנית כדי לראות מעבר לנסיבות. שחרר אותי מן העיוורון הנולד מאי־ציות והולך אותי בחזרה אל אור מצוותיך. למד אותי לקבל כל אתגר ככלי לרחמיך, בידיעה שהכול פועל יחד לטובתם של האוהבים אותך ומצייתים לך. שלא אברח מרצונך, אלא אתייצב בו באמונה ובמסירות, גם אם הדבר מנוגד למה שהעולם מאשר.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך משום שבציות אני מתחיל לראות בבהירות ולחיות בתכלית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כעדשה טהורה המאפשרת לי לראות את הבלתי נראה, להבין את הנצחי ולמצוא שלום גם בתוך הכאב. מצוותיך הן כמדרגות קדושות המרוממות אותי מן הבלבול שבעולם הזה אל תהילת נוכחותך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשיר לה׳, כי הוא מיטיב עמי” (תהילים י״ג:ו׳).

בלב המסור באמת לאלוהים והמלא בנוכחותו, אין צורך לחפש אותו במקומות רחוקים או בחוויות יוצאות דופן. אין צורך לחפש אותו בשמים, במעמקי הארץ או באותות חיצוניים — שכן הוא נמצא בכל מקום, בכל דבר, ומתגלה ללא הרף, מרגע לרגע. אלוהים הוא המציאות הגדולה של היקום, ונוכחותו מתגלה בהווה הנצחי — זרימה מתמדת שאפילו הנצח עצמו אינו יכול למצות. כל רגע הוא הזדמנות חדשה לפגוש אותו, להכיר אותו יותר ולחוות את נוכחותו החיה והעכשווית.

אך כיצד לחיות את המציאות הזאת בבהירות, ללא בלבול או אשליות? המפתח פשוט ועמוק: להתיישר עם אלוהים באמצעות הציות לתורתו הקדושה, הנצחית והעוצמתית. זהו הגשר בין הנשמה לבורא. רבים רוצים קשר אינטימי עם אלוהים, אך מתעלמים ממצוותיו — וזהו מרמה קטלנית. אי־אפשר ללכת עם אלוהים בעוד מתנגדים למה שהוא עצמו קבע כביטוי לרצונו. אי־הציות עוצם את עיני הנשמה ומונע ממנה להבחין בנוכחותו החיה של האדון בחיי היום־יום.

לעומת זאת, כאשר הנשמה אוזרת אומץ לדחות את הנטייה הרווחת — המעדיפה את הדרך הקלה של אי־הציות — ופונה בכנות לציית לרצון האלוהים, הכול משתנה. החיים הרוחניים פורחים. הקשר עם אלוהים נעשה מוחשי, חי ומתמיד. הנשמה חווה קשר עם הבורא שבעבר נראה רחוק או בלתי אפשרי. מה שהיה יבש נעשה פורה; מה שהיה אפל מתמלא באור. הציות הוא הסוד — לא רק כדי למצוא חן בעיני אלוהים, אלא כדי לחיות עמו באמת. — תומאס קוגסוול אפהאם. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה נוכח בכל מקום, בכל רגע, ואינני צריך לחפש אותך בחוויות גדולות או רחוקות. כאשר לבי מסור לך ומלא בנוכחותך, אני מבין שאתה תמיד כאן, מתגלה באופן חי, מתמיד ושקט.

אבי, היום אני מבקש שתעזור לי לחיות את האמת הזאת בבהירות ובנאמנות. שלא אפול באשליה של רצון להיות קרוב אליך בעודני מתעלם ממצוותיך. למד אותי ליישר את נשמתי עם תורתך הקדושה, הנצחית והעוצמתית, שהיא הגשר הבטוח בינינו. תן לי אומץ לדחות את הדרך הקלה של אי־הציות וכוח לבחור, יום אחר יום, ברצונך. מי ייתן וציותי יהיה כן, איתן ומלא אהבה.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, כי כאשר אני מציית לך, הכול סביבי משתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כנהר של אור החוצה את נשמתי, מפריח את מה שהיה יבש ומאיר את מה שהיה אפל. מצוותיך הן כמדרגות איתנות המובילות אותי לקשר חי, מתמיד ואמיתי איתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“לכן, אל תדאגו ליום המחר, כי המחר ידאג לעצמו; די לו ליום ברעתו שלו” (מתי ו׳:34).

נלמד לחיות במלואנו בהווה ולהתנגד לפיתוי לתת למחשבות לנדוד בחרדה אל העתיד. העתיד עדיין אינו שייך לנו – וייתכן שלעולם לא יהיה שייך לנו. כאשר אנו מנסים להקדים את תוכניתו של אלוהים וליצור אסטרטגיות למצבים שאולי לעולם לא יתרחשו, אנו מציבים את עצמנו בשטח מסוכן, יוצרים דאגות מיותרות ופותחים דלתות לפיתויים שלא היו צריכים להתקיים. אם דבר מה יבוא, אלוהים ייתן לנו את הכוח ואת האור הדרושים כדי להתמודד עמו בזמן הנכון – לא לפני כן ולא לאחר מכן.

אם כן, מדוע להעמיס על עצמנו קשיים שאולי לעולם לא יבואו? מדוע לסבול היום בגלל מחר לא־ודאי, במיוחד כאשר עדיין לא קיבלנו לא את הכוח ולא את ההדרכה להתמודד עמו? במקום זאת, תשומת לבנו צריכה להיות מופנית להווה – לנאמנותנו היומיומית לכל מה שאלוהים כבר ציווה עלינו בבירור באמצעות הנביאים וישוע. תורתו האדירה של אלוהים ניצבת לפנינו, חיה ונגישה, כדי שנציית לה בענווה ובעקביות.

אם נהיה מתואמים עם התורה הקדושה והנצחית הזאת, הרי שבאמת אין לנו סיבה לפחד ממה שעתיד לבוא. עתידו של ההולך עם אלוהים בטוח. אך עבור אלה החיים באי־ציות גלוי למצוות הבורא, העתיד הוא סיבה לדאגה מוצדקת. השלום והביטחון אינם נמצאים בידיעה מה יקרה מחר – אלא בהיותנו היום בשלום עם אלוהים, מצייתים בכנות לרצונו. זה מה שמשחרר אותנו מן הפחד ומעניק לנו תקווה. – מעובד על פי פ׳ פנלון. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאתה מראה לי שההווה הוא הזמן היחיד שבו אני יכול לשרת אותך באמת. אינך קורא לי לשלוט במחר, אלא לחיות בנאמנות את היום הזה, מתוך אמון שבזמן הנכון תיתן לי את הכוח ואת האור שאני זקוק להם. תודה שאתה מזהיר אותי מפני הסכנה שבמחשבה חרדה, המתכננת תמיד תרחישים עתידיים שאולי לעולם לא יתקיימו.

אבי, היום אני מבקש שתעזור לי להתנגד לפיתוי לחיות כבול לעתיד. תן לי לב קשוב לתורתך האדירה, נאמן בהחלטות הקטנות של חיי היום־יום. יהי רצון שמחשבתי תהיה ממוקדת במה שכבר לימדת אותי באמצעות הנביאים וישוע, ושחיי יהיו השתקפות מתמדת של ציות זה. אל תניח לי להיכלכל בדאגות שאינן שייכות לי, אלא למד אותי לבטוח בכך שאם דבר מה יבוא, אתה תהיה עמי ותתמוך בי.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, כי בך אני מוצא את השלום שהמחר אינו יכול להעניק לי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כסלע איתן תחת רגליי, המעניק לי ביטחון גם כאשר העתיד אינו־ודאי. מצוותיך הן כאור תמידי המנחה אותי היום ומכין את לבי לכל אשר יבוא. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“שאו ראשיכם, שערים נצחיים, ויבוא מלך הכבוד” (תהילים כ״ד:ט׳).

עליכם להבין שנשמתכם היא מטבעה מרכז קדוש – משכן שהוכן בידי אלוהים, ממלכה בכוח שבה המלך עצמו חפץ לשכון. אך כדי שהריבון יוכל באמת לתפוס את כס המלכות הזה, חיוני שתטפלו במרחב הזה במסירות. נשמתכם צריכה להיות נקייה מאשמות שלא הווידוי עליהן, שלווה מול הפחדים ואיתנה בעת פיתויים וצרות. ניקיון פנימי זה, השלווה המתמדת הזאת, אינם באים מן העולם או ממאמצים אנושיים – הם באים ממשהו נעלה ועוצמתי הרבה יותר.

וכיצד נוכל להשיג את השלום הזה בעולם כה סוער, שבו האויב שולט בלבבות רבים? התשובה פשוטה יותר מכפי שרבים חושבים, אף שהיא דורשת נאמנות: די להחליט לציית לתורתו העוצמתית של אלוהים. בה טמון סוד היציבות הרוחנית. יש כוח אמיתי ופעיל במצוות האדון – כוח שמשנה, מחזק ומגן. אך כוח זה מוכר רק לאלה שבאמת נכנעים לרצון האלוהים בכנות ובעקביות.

בציות אנו מוצאים את כל הטוב שהבורא הכין לברואיו: שלום, הכוונה, נחמה, ביטחון, ומעל הכול – אחווה עמו. למרבה הצער, רבים, שהולכו שולל בידי אשליות האויב, דוחים את הדרך הזאת ומאבדים את הברכות הנפלאות הקשורות בציות. אך אתם יכולים לבחור אחרת. אתם יכולים להחליט כבר היום להפוך את נשמתכם למקום הראוי לנוכחות המלך, פשוט באמצעות ציות לתורתו – איתנה, נצחית ומלאת חיים. – מעובד על פי מיגל מולינוס. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאתה מגלה לי שנשמתי היא מקום קדוש, שנברא להיות משכנך. אך כדי שזה יקרה, עליי לטפל במרחב הזה במסירות – לטהר את האשמות, להתמודד עם הפחדים באמונה ולהישאר איתן בפיתויים. תודה שאינך משאיר אותי לבד במשימה הזאת, אלא מציע לי דרך ברורה ועוצמתית, כדי שנשמתי תהיה ראויה לנוכחותך.

אבי, היום אני מבקש ממך שתשתול בי רוח נאמנה ועקבית, החפצה לציית לתורתך העוצמתית בכל לבה. למד אותי לבקש את השלום האמיתי הזה, הנמצא רק בציות, ועזור לי לדחות את אשליות העולם הזה המנסות להסיט את מיקודי ממך. מי ייתן ונשמתי תתחזק באמצעות מצוותיך, תיטהר באמצעות רצונך ותיתמך בנוכחותך. תן לי אומץ ללכת איתן בדרך הזאת, גם כאשר היא קשה, והפוך את פנימיותי לכס ראוי למלך המלכים.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שבראת את נשמתי למטרה וגילית לי את סוד האחווה האמיתית עמך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כנהר חיים, השוטף, מטהר וממלא את לבי בשלום ובהכוונה. מצוותיך הן כחומות של אור, השומרות על נשמתי והופכות אותה לאיתנה, בטוחה ומלאת נוכחותך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ה׳ ידריך אותך תמיד, ישביע את נפשך גם במקומות צחיחים ויחזק את עצמותיך; תהיה כגן רווה וכמוצא מים אשר מימיו לא יכזבו” (ישעיהו נ״ח:11).

הפקד את עצמך לחלוטין בידי השגחתו והדרכתו של ה׳, כפי שכבשה בוטחת לחלוטין ברועה שלה. שים בו את כל ביטחונך, ללא הסתייגויות. גם אם היום אתה מרגיש כאילו אתה במדבר – מקום יבש, ריק, ללא סימני חיים או תקווה, בתוכך או סביבך – דע שלרועה שלנו יש כוח להפוך אפילו את האדמה הצחיחה ביותר למרעה ירוק. מה שבעינינו נראה עקר, בעיני אלוהים הוא רק אדמה המוכנה לפרוח תחת ידו.

ייתכן שאתה מדמיין שעדיין רבה הדרך עד שתגיע לשמחה, לשלום ולשפע. אך ה׳ יכול להפוך את המקום שבו אתה נמצא היום בדיוק לכזה: גן חי, מלא יופי, תכלית והתחדשות. הוא מסוגל לגרום למדבר לפרוח כשושנה, גם כאשר הכול נראה אבוד. זהו כוחו של אלוהינו – להביא חיים למקום שבו היו קודם רק אבק ובדידות. ומהו הסוד לחוות את השינוי הזה? הוא טמון בציות לתורתו העוצמתית והבלתי־נכשלת של אלוהים.

בדיוק משום כך נתן לנו הבורא את מצוותיו: כדי שנדע בבירור את הדרך אל האושר כאן בארץ. איננו אבודים ואיננו מבולבלים – יש לנו כיוון בטוח. תורת האלוהים היא כמפה אמינה בעולם מבולבל. מי שהולך בדרכה מוצא שלום אמיתי, גם בזמנים קשים. ובסוף המסע, דרך הציות הזאת מובילה אותנו אל הכתר הנצחי במשיח ישוע, הגמול המובטח לכל החיים כדי להשביע את רצון האב. – מעובד על פי האנה ויטאל סמית. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאני יכול לנוח בביטחון מלא תחת השגחתך. גם כאשר נפשי מרגישה במדבר, ללא חיים או תקווה, אתה נשאר רועי הנאמן. אתה רואה מעבר למגבלותיי והופך את האדמה הצחיחה ביותר למרעה ירוק. מה שנראה לי אבוד, בעיניך הוא רק תחילתה של יצירה מפוארת.

אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי לבטוח יותר, לציית בנחישות רבה יותר ולהתמסר לחלוטין להדרכה הבאה ממך. שלא אסור ימין או שמאל, אלא אלך בנאמנות בדרך שגילית באמצעות תורתך העוצמתית. למד אותי לראות, גם בתוך היובש, את הזרעים שכבר זרעת, ותן לי לב שמחכה, בוטח ומציית. אני יודע שגם במקום שבו אני נמצא כעת, אתה יכול לגרום לשמחה, לשלום ולחיים בשפע לפרוח.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך משום שאינך משאיר אותי לעולם ללא הדרכה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כמעיין הנובע בלב המדבר, ומביא רעננות, יופי ותכלית לנפשי העייפה. מצוותיך הן כשבילים בטוחים המובילים אותי יום אחר יום, עד שאגיע אל הכתר הנצחי שהכנת לאוהביך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.