“אשרי האיש ירא את ה' והולך בדרכיו” (תהילים קכ"ח:א').

כאשר אנו מתבוננים במגוון הנסיבות של החיים, ובכל זאת מאמינים שכל אלה פועלות לטובתנו הרוחנית, אנו מובלים להשקפה נעלה יותר על החכמה, האמינות והעוצמה של אלוהים הפועל נפלאות. דבר אינו מקרי לאוהבי אלוהים. ה' פועל גם בשמחות וגם בכאבים, מעצב את הנפש לפי מטרה נעלה יותר. טוב זה אינו נמדד לפי מה שבני אדם רואים בו תועלת, אלא לפי מה שאלוהים עצמו הכריז כטוב בדברו ולפי מה שכבר חווינו בליבנו בהליכתנו עמו.

ומה שאלוהים הבהיר כטוב עבורנו הוא לציית לו בכל הלב. המצוות הנפלאות מגלות את הדרך הזו ללא כל עמימות. ציות אמיתי כמעט תמיד נתקל בהתנגדות, אך יחד עם זאת אנו רואים את יד ה' המנחה אותנו בתוך התקפות האויב. בנאמנות זו — גם כאשר יש התנגדות — הנפש גדלה, מתבגרת ומתחזקת.

לכן, בטח בפעולת ה' בכל הנסיבות ועמוד איתן בציות. כאשר אנו בוחרים ללכת בדרך שאלוהים הכריז עליה כטובה, גם נגד הזרם, נגלה שכל חוויה משמשת לקרב אותנו אליו. האב מכבד את הנאמנות, מחזיק את הצייתן ומוביל אותו אל הבן לקבל חיים, הדרכה ושלום נצחי. מעובד על פי J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לבטוח בך בכל נסיבות חיי. למד אותי לראות מעבר לרגע ולנוח בחכמתך.

אלי, חזק את ליבי לציית גם כאשר יש התנגדות. שלא אעריך את הטוב לפי רגשותיי, אלא לפי מה שכבר הכרזת בדברך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי הטוב האמיתי נולד מהציות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אמת המידה הבטוחה למה שטוב לנפשי. מצוותיך הן הדרך הבטוחה בה אני מובל אל החיים. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אל תתעו: אלהים לא ינאץ; כי מה שיזרע האדם, את זאת גם יקצור” (הושע ח:ז).

חוק זה אמיתי בממלכת אלהים כפי שהוא בעולם בני האדם. מה שנזרע, נקצר. מי שזורע מרמה יקצור מרמה; מי שזורע טומאה יקצור את פירותיה; מי שבוחר בדרך ההתמכרות יקצור חורבן. אמת זו אינה ניתנת למחיקה או לעקיפה — היא נשארת בתוקף. אין הוראה חמורה יותר בכתבי הקודש מזו: החיים משיבים לבחירות שנעשו לפני אלהים.

אין זה הגיוני לצפות להגנה, לברכות ולהכוונה מה' כאשר חיים תוך התעלמות ממה שציווה. אלהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים; האב אינו שולח מורדים אל הבן. אי-ציות סוגר דלתות, בעוד שהנאמנות פותחת את דרך החיים. מי שמתעקש לזרוע מרד, אל לו לצפות לקצור ישועה.

לכן, בחן מה אתה זורע. יישר את חייך לפי פקודות הבורא ובחר בציות כהרגל יומיומי. הקציר בא אחרי הזרע — ורק אלה שזורעים נאמנות יקצרו שלום, הגנה וחיי נצח. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לחיות בתודעה לפניך, בידיעה שכל בחירה נושאת פירות. שלא אתפתה לחשוב שאוכל לזרוע אי-ציות ולקצור ברכות.

אלי, תן לי לב רגיש לציית בכל תחומי חיי. שאדחה כל דרך של מרד ואאמץ את אשר ציווית לטובתי.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי כי הציות מביא חיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הזרע הקדוש שמניב פירות שלום. מצוותיך הן הדרך הבטוחה לקציר נצחי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"הנאמן במעט, גם במרובה נאמן" (לוקס 16:10).

מציאת שליחותך אינה דורשת התגלויות גדולות ומיידיות, אלא נאמנות במקום שבו שם אותך אלוהים היום. המשימות הפשוטות, החובות הצנועות והשירותים הענווים של השנים הראשונות אינם בזבוז זמן — הם אימון. דווקא במקומות הקטנים לכאורה הללו מתעצב האופי ומוכן הלב. מי שלומד לשרת בנאמנות במעט, מבלי לשים לב, מוכשר לדבר גדול יותר.

בתהליך הזה חוק אלוהים הנשגב ומצוותיו היפות מגלים את חכמתם. הציות היומיומי בדברים הרגילים בונה, שלב אחר שלב, את הדרך אל הייעוד הגדול יותר. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ולעולם אינו מדלג על שלבים. אלה שמזלזלים בחובות הפשוטות מאבדים בסופו של דבר את שליחותם, כי אין קיצור דרך לקריאה — יש רק את הדרך הנאמנה העוברת דרך האחריות הרגילה שרבים דוחים.

לכן, היה נאמן היום. עשה היטב את מה שנמצא לפניך כעת. כל מעשה של ציות הוא שלב בסולם שמוביל אל המקום שהכין אלוהים. מי שבונה את הסולם הזה בהתמדה מגלה, בזמן הנכון, שכבר נמצא בדיוק במקום שבו רצה האב שיהיה. מעובד מ-J. R. Miller. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, למד אותי להעריך את החובות הקטנות שאתה מציב בפניי. שלא אבזה את ההתחלות הפשוטות ולא את המשימות הצנועות.

אלי, עזור לי לחיות בנאמנות מתמדת, בידיעה שכל צעד של ציות מכין דבר גדול יותר. תן לי סבלנות לגדול בזמנך ועל פי רצונך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על כל הזדמנות יומית לשרת אותך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך האדיר הוא הסולם האיתן התומך בהליכתי. מצוותיך הם השלבים הבטוחים שמובילים אותי אל הייעוד שהכנת לי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אני הגפן, אתם הענפים. מי שנשאר בי, ואני בו, זה נושא פרי רב; כי בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר” (יוחנן ט״ו:5).

מה ערכה של דת אם אינה נולדת מאלוהים, אם אינה נתמכת על ידו ואם אינה מסתיימת בו? כל אמונה שמתחילה ברצון אנושי, מתנהלת בדרכים אנושיות ומסתיימת בתהילה אנושית – ריקה מחיים. כאשר ה׳ אינו ההתחלה, האמצע והסוף, נותרת רק צורה ללא כוח. לכן, כאשר אנו מביטים פנימה, אנו מובלים להכיר עד כמה כבר חשבנו, דיברנו ופעלנו ללא הדרכת ממרום, וכיצד זה מעולם לא הניב פרי נצחי.

אלוהים נתן לנו את ההכוונה הברורה שמובילה לקרבה אליו. עלינו להבין כי מצוות ה׳ לא ניתנו כדי להזין דתיות, אלא כדי להוביל אותנו אל חיי אלוהים עצמו. רק הציות שומר אותנו בתוך הלימוד, החכמה והכוח של ה׳. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים; כך האמונה מפסיקה להיות דיבור בלבד והופכת לחיים, והאב מוביל את הנפשות הללו אל הבן.

לכן, דחה אמונה ללא משיחה וללא כוח. חפש לחיות ציות שנולד ממרום ונשאר במרום. כאשר אלוהים הוא ההתחלה, הדרך והיעד, החיים הרוחניים מוצאים משמעות, יציבות וכיוון – וכל מה שאינו ממנו מאבד מערכו. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, הצילני מאמונה חיצונית בלבד, חסרת חיים וחסרת כוח. למדני להישען עליך בכל מחשבותיי, דיבוריי ומעשיי.

אלוהי, הובלני לציות כן, שנולד מרוחך ונשאר באמתך. שלא אבטח בידע אנושי, אלא בהדרכתך המתמדת.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שקראת לי לאמונה שמתחילה, מתנהלת ומסתיימת בך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא היסוד החי של אמונתי. מצוותיך הן ביטוי חכמתך שמחזיקה את חיי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אשרי השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו” (לוקס 11:28).

האמונה היא חיונית, כי היא מחברת אותנו לכל הבטחה של אלוהים ופותחת את הדרך לכל ברכה. אך יש הבדל עמוק בין אמונה חיה לאמונה מתה. להאמין רק בשכל אינו משנה את החיים. כשם שאדם יכול להאמין שיש פיקדון על שמו ולעולם לא ללכת לקחתו, כך רבים אומרים שהם מאמינים באלוהים, אך אינם מתאימים לעצמם את מה שהבטיח. אמונה אמיתית מתגלה כאשר הלב פועל, כאשר הביטחון מתורגם למעשה.

זו הסיבה שעלינו להבין את הקשר הבלתי נפרד בין אמונה חיה לבין ציות לתורתו הנפלאה של אלוהים ולמצוותיו המפוארות. רבים מודים שאלוהים טוב, צדיק ומושלם, אך דוחים את הציוויים שהוא עצמו מסר דרך הנביאים ודרך המשיח עצמו. זו איננה האמונה שמניבה פירות. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, וזו האמונה הצייתנית שפותחת את דלת הברכות ומובילה את הנפש להישלח אל הבן. חוסר אמונה אינו רק בהכחשת אלוהים, אלא גם בהתעלמות ממה שציווה.

לכן, בחן את אמונתך. שלא תהיה רק מילים, אלא חיים מעשיים. האמונה שמצייתת היא חיה, חזקה ויעילה. המאמין באמת הולך בדרכי ה' וחווה את כל מה שהכין. באמונה הצייתנית הזו הנפש מוצאת כיוון, ביטחון ואת הדרך לחיי נצח. מעובד על פי ד. ל. מודי. עד מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אבא אהוב, למד אותי לא לחיות באמונה מוצהרת בלבד, אלא באמונה מעשית. יהי לבי תמיד נכון לפעול לפי רצונך.

אלי, הצילני מלהפריד בין אמונה לציות. שאבטח בך בכל ליבי ואכבד כל מצווה שגילית, ביודעי שזהו הדרך הבטוחה.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי שאמונה חיה הולכת יחד עם ציות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא הביטוי הנאמן לרצונך. מצוותיך הן הדרך שבה אמונתי הופכת לחיה ופורה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"המקווים לה' יחדשו כוחם" (ישעיהו מ:לא).

יש הבדל גדול בין לחיות בדאגה מהניסיונות שיבואו בעתיד לבין להיות מוכן להתמודד איתם, אם יבואו. הדאגה מחלישה; ההכנה מחזקת. המנצח בחיים הוא זה שמתרגל משמעת, שמכין את עצמו לרגעים הקשים, לעליות התלולות ולמאבקים הקשים ביותר. גם בתחום הרוחני זה נכון: לא מנצח מי שרק מגיב למשברים, אלא מי שבונה, יום אחר יום, מאגר פנימי שמחזיק את הנפש כאשר הניסיון מגיע.

מאגר זה נבנה כאשר אנו בוחרים לחיות לפי תורת אלוהים הנפלאה ולפי מצוותיו היקרות. ציות יומיומי יוצר כוח שקט, איתן ועמוק. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ואלה הם שנשארים עומדים ביום הרע. כמו הנביאים, השליחים והתלמידים, ההולך בנאמנות לומד לחיות מוכן — עם שמן בשפע, עם מנורה מוכנה, עם לב מיושר לרצון האב.

לכן, אל תחיה בחרדה מפני המחר. חיה בציות היום. מי שניזון מדי יום באמת אלוהים אינו נבהל כאשר הגביע מתרוקן, כי הוא יודע היכן להתמלא מחדש. האב רואה את הנאמנות המתמדת הזו ושולח את הנפש המוכנה אל הבן למצוא ביטחון, סליחה וחיים. מעובד מתוך ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, למד אותי לחיות מוכן, לא חרד. שאוכל ללמוד לחזק את נפשי לפני שיבואו הימים הקשים.

אלי, עזור לי לטפח נאמנות יומיומית, כדי שאמונתי לא תהיה תלויה בנסיבות. תן שיהיו לי מאגרים רוחניים הנבנים מציות מתמיד למצוותיך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מלמד אותי להתכונן בשקט לפניך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא האוצר הבטוח שבו נפשי מוצאת כוח. מצוותיך הן השמן שמחזיק את מנורתי דולקת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“מדוע את שחה, נפשי? קווי אל אלהים, כי עוד אודנו” (תהלים מ״ב:י״א).

ה׳ מרחיב את התקווה בתוך הנפש, כמו שמגדילים את גודל העוגן ובו בזמן מחזקים את הספינה. כאשר הוא מגדיל את התקווה, הוא גם מרחיב את היכולת שלנו לשאת, לבטוח ולהתקדם. ככל שהספינה גדלה, גם המשקל שהיא נושאת גדל — אך הכול גדל בפרופורציה מושלמת. כך, התקווה נאחזת בחוזקה רבה יותר מעבר לפרוכת, חודרת עמוק יותר אל נוכחות אלוהים ואוחזת בבטחה בהבטחותיו הנצחיות.

התקווה האמיתית אינה צפה בחופשיות; היא מעוגנת בנאמנות ומאפשרת לנפש להשליך את העוגן עמוק יותר, להיאחז באהבתו הבלתי משתנה של הבורא וביציבות מטרותיו. כאשר אנו הולכים במצוותיו, התקווה חדלה להיות שברירית והופכת לאמונה שלווה, המסוגלת לעבור כל סערה.

יש רגעים שבהם התקווה הזאת מתרחבת עד שכמעט מגיעה לוודאות שלמה. העננים מתפזרים, המרחק בין הנפש לאלוהים כאילו נעלם, והלב נח בשלום. מי שמבקש לחיות בציות לחוקו האדיר של אלוהים חווה את ההקדמות של המנוחה הנצחית וממשיך בביטחון, בידיעה שיובל בבטחה אל הנמל שהוכן על ידי האב. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, אני מודה לך כי אתה מחזק את תקוותי ומלמד אותי לבטוח בך עמוק יותר. תן לנפשי ללמוד לנוח בנאמנותך.

אלוהי, עזור לי לחיות בציות מתמיד, כדי שתקוותי תהיה מעוגנת היטב ברצונך. שלא אתבסס לעולם על רגשות חולפים, אלא על מה שאתה קבעת.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שהגדלת את תקוותי ומוביל אותי בבטחה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא העוגן האיתן של נפשי. מצוותיך הן הקשר הבטוח שמחזיק אותי מחובר לאלוהים הנצחי, הבלתי משתנה והנאמן. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אם העולם שונא אתכם, דעו כי לפני ששנא אתכם, שנא אותי” (יוחנן ט״ו:י״ח).

ישוע המשיח, היצור הטהור ביותר שאי פעם דרך על אדמה זו, נדחה, הואשם ונצלב. ההיסטוריה מגלה אמת קבועה: הרשע אינו סובל את הקדושה, והאור מטריד את החושך. הטהור חושף את הטמא, הצדיק מתעמת עם העוול, ולכן ההתנגדות תמיד הייתה קיימת. איבה זו לא הסתיימה, רק שינתה את צורתה.

דווקא במציאות זו בולט הצורך לחיות בציות לתורת אלוהים העוצמתית ולמצוותיו הנפלאות. ההגנה האמיתית מפני התקפות הרע אינה נובעת מאסטרטגיות אנושיות, אלא מהתאמת החיים למה שהבורא ציווה. כאשר אנו מצייתים, אנו מתחזקים על ידי אלוהים, והוא עצמו קובע גבול שהאויב אינו יכול לעבור. ה׳ מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ובנאמנות זו אנו מוצאים כוח, הבחנה וביטחון.

לכן, אל תחפש לרצות את העולם ואל תתפלא מהתנגדות. בחר לציית. כאשר החיים מותאמים לרצון הבורא, שום כוח רע אינו יכול לפרוץ את ההגנה שאלוהים שם סביב שֶׁלו. הציות לא רק שומר על הנשמה — הוא מחזיק אותה איתנה, מוגנת ומוכנה להמשיך עד הסוף. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אב אהוב, למד אותי לא להיבהל מהתנגדות ולא לסגת מול דחייה. מי ייתן ואעמוד איתן גם כאשר הנאמנות עולה ביוקר.

אלי, חזק את ליבי לציית בכל הדברים שציווית. מי ייתן ואבטח יותר בהגנתך מאשר באישור בני אדם.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שהראית לי כי הציות הוא מגן בטוח. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא החומה שאתה מקים סביבי. מצוותיך הן הכוח השומר והמחזיק אותי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“מי שמאבד את חייו למעני, ימצא אותם” (מתי 16:25).

הדרך המהירה ביותר לרוקן את החיים היא לנסות לשמר אותם בכל מחיר. כאשר אדם בורח מהחובה שדורשת סיכון, נמנע משירות שדורש מסירות ומסרב להקרבה, הוא הופך את חייו למשהו קטן וחסר מטרה. הגנה עצמית מופרזת מובילה לקיפאון, והנפש מבינה, במוקדם או במאוחר, שחסכה הכול — חוץ ממה שבאמת חשוב.

לעומת זאת, הגשמה אמיתית נולדת כאשר אנו בוחרים ללכת בעקבות דוגמתו של ישוע ולצעוד בציות לתורת אלוהים הנשגבת ולמצוותיו הנפלאות. כך חיו העבדים הנאמנים: מסרו את עצמם לחלוטין לרצון האב. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים ומוביל אותם אל הבן, כי חיים שמוצעים בנאמנות הופכים לכלי קודש ביד הבורא. הציות עולה מחיר, דורש ויתור, אך נושא פרי נצחי.

לכן, אל תחזיק בחייך מתוך פחד לאבדם. הקרב אותם לאלוהים כקורבן חי, מוכן לשרתו בכל דבר. מי שמוסר את רצונו לאב אינו מבזבז את חייו — הוא הופך כל צעד להשקעה נצחית וצועד במטרה אל הממלכה. מעובד על פי ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אב אהוב, למד אותי לא לחיות בפחד מלהימסר. פטר אותי מאמונה נוחה וללא מחיר.

אלי, תן לי אומץ לציית גם כאשר זה דורש הקרבה. מי ייתן וחיי יהיו זמינים למלא כל מה שקבעת.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שקראת לי לחיים ששווה לחיותם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך שבה חיי מוצאים משמעות. מצוותיך הן המנחה החיה שאני רוצה להגיש לפניך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"דרשו את־יהוה בהימצאו" (ישעיהו 55:6).

נוצרים רבים עוברים רגעים שבהם כס הכפרה נדמה כמכוסה בעננים. אלוהים נראה נסתר, רחוק, שותק. האמת מתעמעמת, והלב אינו מצליח לראות בבירור את הדרך או לחוש ביטחון בצעדיו. כאשר הוא מביט פנימה, הוא מוצא כה מעט סימני אהבה וכל כך הרבה עדויות לחלישות ולשחיתות, עד שרוחו נשברת. הוא רואה יותר סיבות נגדו מאשר בעדו, וזה גורם לו לחשוש שאלוהים התרחק ממנו לחלוטין.

דווקא בבלבול הנפשי הזה מתבהרת הצורך לציית לציוויים הנשגבים של ה'. הדרך אינה אובדת למי שהולך על יציבות תורת אלוהים; הממרים הם אלה שמועדים בצל עצמם. ישוע לימד שרק הצייתנים נשלחים מהאב אל הבן—ובשליחות זו האור שב, הדעת מתבהרת והנפש מוצאת כיוון. מי שמחזיק את לבו נכנע לציוויים האלוהיים מגלה שהציות מסלק את העננים ופותח מחדש את שביל החיים.

לכן, כאשר השמים נראים סגורים, פנה בצייתנות רבה עוד יותר. אל תיתן לתחושות לנהל את אמונתך. האב צופה באלה שמכבדים את מצוותיו, והוא זה שמחזיר את הנפש לדרך הישר. הציות תמיד יהיה הגשר בין הבלבול לשלום, בין הספק לשליחות אל הבן. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אדון אהוב, עזור לי שלא אלך לאיבוד בתחושות המבולבלות שלפעמים עוטפות את הנפש. למדני להביט אליך גם כאשר השמים נראים סגורים.

אלי, חזק את לבי כדי שאשאר נאמן למצוותיך, גם כאשר רגשותיי אומרים אחרת. יהי דברך הבסיס הבטוח שעליו אלך.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי שהאור תמיד שב למי שבוחר לציית לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אור שמגרש כל צל. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שבה נפשי מוצאת שלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.