“פנה אלי וחנני; תן עוזך לעבדך” (תהלים פ"ו:ט"ז).

כאשר לבנו נצרב בתשוקה עמוקה ומתמדת שיהיה אלוהים העיקר והסוף של הכול — הסיבה מאחורי כל מילה, כל מעשה, כל החלטה מהבוקר ועד הערב — משהו נפלא מתרחש בתוכנו. כאשר הכמיהה הגדולה ביותר שלנו היא לרצות את מי שברא אותנו, ואנו בוחרים לחיות במיקוד מתמיד בציות לתורתו הנפלאה, כפי שמלאכי השמים חיים למען קיום פקודותיו במהירות, אזי אנו הופכים לקורבן חי לרוח הקודש.

ההקדשה המלאה הזו מובילה אותנו לקשר אמיתי ומתמיד עם אלוהים. ומקשר זה נובעת עוצמה ברגעי חולשה, נחמה בשעות צרה, והגנה לאורך כל המסע בעולם החולף הזה. רוח אלוהים מתחילה להנחות את צעדינו בבירור, כי לבנו כבר אינו מבקש לרצות את עצמו, אלא את האב. הציות לתורתו הופך לעונג — ביטוי טבעי של אהבתנו ויראתנו כלפיו.

לחיות כך פירושו לעבור בעולם החולף הזה בבטחה, גם בין מאבקים ואתגרים, בדרך אל העושר הנצחי שה' הכין לאוהביו. זו חוויה של מעט מן השמים כבר כאן בארץ, כי הנשמה הצייתנית כבר פוסעת בדרך הכבוד. והכול מתחיל מהתשוקה הבוערת הזו: לרצות את אלוהים בכל, ולחיות בציות מלא לתורתו הקדושה, הצודקת והחזקה. -מעובד מוויליאם לאו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אמת היא שלעיתים קרובות אני מוסח על ידי דברים חולפים רבים ומפספס להעדיף את מה שחשוב באמת: לחיות כדי לרצות אותך. פעמים רבות אני מחפש את נוכחותך, אך איני שם אותך במרכז כל מילה, כל מעשה וכל החלטה ביום שלי. אני שוכח שהמטרה האמיתית של קיומי היא להיות קורבן חי לך — צייתן, נכנע ומוקדש. כאשר אני פונה לתורתך הנפלאה בכנות, אני שם לב שלבי מתחיל להתיישר עם שלך, וכל מה שבתוכי מוצא סדר, שלום וכיוון.

אבי, היום אני מבקש ממך שתבעיר בי את התשוקה העמוקה הזו לרצות אותך בכל. שהמיקוד של נשמתי לא יהיה לרצות את עצמי, אלא להאדיר את שמך בכל צעד במסעי. אני רוצה לחיות בקשר אמיתי איתך, להרגיש את עוצמתך בחולשותיי ולשמוע את קולך גם בימים השקטים ביותר. למדני לאהוב את דרכיך, לציית, כי ליבי מצא עונג בדברך ובמצוותיך. תן לי התמדה, ה', כדי שההקדשה הזו תהיה יומיומית, כנה ושלמה.

הו, אלוהים קדוש, אני עובד אותך ומשבח אותך כי אתה הכול בשבילי — ההתחלה, האמצע והסוף של קיומי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כדבש לנשמה ויציבות לרגליי הרועדות. מצוותיך הם שמחה לאוהביך והגנה להולכים אחריך בנאמנות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“האדם תמיד יקצור את אשר יזרע” (גלטים 6:7).

הגישות, הרצונות והנטיות של נשמתנו, אשר יום אחד יושלמו בשמים, לא יופיעו לפתע כמשהו חדש ובלתי מוכר. יש לפתח, להזין ולתרגל אותם לאורך כל חיינו כאן עלי אדמות. חשוב שנבין אמת זו: שלמות הקדושים בנצח אינה פירושה שינוי קסום לישות אחרת, אלא סיום של תהליך שכבר החל כאן, כאשר הנשמה בחרה להיכנע לאלוהים ולציית לתורתו הקדושה והנפלאה.

נקודת המוצא של השינוי הזה היא הציות. כאשר נשמה, שבעבר לא צייתה, משפילה את עצמה בפני הבורא ומחליטה לחיות לפי מצוותיו, אלוהים מתחיל לפעול בה באופן עמוק ומתמשך. הוא מתקרב, מלמד, מחזק ומוביל את הנשמה הזו בדרך של קהילה וקדושה הולכת וגדלה. הציות הופך לאדמה פוריה שבה רוח אלוהים פועלת בחופשיות, מעצבת את האופי ומעדנת את הרגשות לפי רצונו.

כך, כאשר בסופו של דבר נגיע לשמים, לא נתחיל משהו חדש, אלא רק נמשיך בדרך שכבר החלה כאן — דרך שהחלה ברגע שבו החלטנו לציית לתורה העוצמתית, הרכה והנצחית של אלוהים. הקדושה המושלמת שבשמים תהיה אז ההתגלות המפוארת של הנאמנות שנחייתה בארץ. לכן, אין זמן לבזבז: כל צעד של ציות היום הוא צעד נוסף לקראת התהילה הנצחית של מחר. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה מגלה לי שהשלמות שמחכה לי בשמים לא תהיה דבר זר או רחוק, אלא המשך של חיים של מסירות שמתחילים עכשיו, ברגע זה ממש. אינך מצפה שאהפוך לישות אחרת בסוף הדרך, אלא שאאפשר לרוחך לשנות אותי, צעד אחר צעד, כאשר אבחר לציית לתורתך הקדושה והנפלאה. תודה שכל מעשה נאמן כאן בארץ הוא חלק מהתהליך שמכין את נשמתי לתהילה הנצחית.

אבי, היום אני מבקש ממך שתטע בי את הרצון המתמיד לציית לך. שלא אדחה את הבחירה הזו, ולא אבזה את ערכם של המעשים הקטנים של נאמנות. עזור לי להבין שבציות רוחך פועלת בחופשיות, מעצבת את אופיי ומעדנת את רגשותיי לפי רצונך. חזק אותי כדי שגם בתוך המאבקים אשאר יציב בדרך תורתך, כי אני יודע שבאדמה הזו מתרחשת השינוי האמיתי.

הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה מכין אותי כבר מעתה למה שהוא נצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כדרך של אור שמובילה אותי ברוך ובנחישות אל הקדושה המושלמת. מצוותיך הן כזרעים אלוהיים הנשתלים בלב, הפורחים כאן ומשלימים את עצמם בנצח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״בכל דבר הודו, כי זו רצון אלהים במשיח ישוע אליכם״ (א׳ לתסלוניקים ה:18).

לאלהים יש תוכנית לחייך — בכך אין כל ספק. אך חשוב לזכור: התוכנית היא שלו, לא שלך. וכל עוד תנסה לעצב את התוכנית הזו לפי רצונך, תחיה במאבק מתמיד עם רצון הבורא. זו הסיבה לכך שכל כך הרבה נוצרים חיים מתוסכלים: הם מתפללים, צמים, מתכננים, אך דבר לא זורם. כי, עמוק בפנים, הם עדיין רוצים שאלהים יברך את ההחלטות שקיבלו מבלי להתייעץ עמו. השלום מגיע רק כאשר אנו מפסיקים להתנגד ומקבלים את תוכנית אלהים בדיוק כפי שהוא עיצב אותה.

אולי תגיד: "אבל הייתי מקבל את תוכנית אלהים אילו רק ידעתי מהי!" וכאן הנקודה שרבים מתעלמים ממנה: לאלהים אין עניין לגלות פרטים מתוכניתו למי שאינו מגלה עניין לציית. רצון אלהים אינו מסתורין בלתי נגיש — הבעיה היא שמעטים מוכנים לקיים את מה שכבר התגלה. לפני שתרצה הכוונה, שליחות או מטרה, עליך לציית למה שכבר ברור. ומה ברור? תורת אלהים העוצמתית, החכמה והנצחית, שנרשמה בתנ״ך ואושרה מחדש על ידי ישוע בארבעת הבשורות.

הציות תמיד קודם לגילוי. רק כאשר אנו נכנעים לרצון האב ומתחייבים למצוותיו, הוא מתחיל להראות את הצעד הבא. ועם הגילוי, באים גם השליחות, הברכות ולבסוף הישועה במשיח. אין קיצורי דרך. האב אינו מדריך מרדנים. הוא מדריך את הצייתנים. רוצה לדעת את תוכנית אלהים לחייך? התחל כבר היום לציית לכל מה שכבר ציווה. השאר יתווסף בזמן הנכון — בבהירות, בהכוונה ועם נוכחות רוחו החיה. -מעובד מ-J. R. Miller. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שלעיתים קרובות אני מתוסכל כאשר אינני מבין מה אתה עושה בחיי. אני מנסה לחפש אותך, אך עדיין רוצה שהדברים יקרו בזמני ובדרכי. כאשר התוכניות לא מצליחות, אני מתפתה לחשוב שאתה רחוק, כאשר בעצם אני הוא זה שמתעקש ללכת בדרכים שאין להן את אישורך. כבר הבהרת, באמצעות מצוותיך, כיצד עלי לחיות, אך פעמים רבות אני מתעלם ממה שכבר התגלה ומצפה לתשובות חדשות, כאשר מה שעלי לעשות הוא לציית למה שכבר ידוע לי.

אבי, היום אני מבקש ממך שתסיר ממני כל רצון לשלוט בעתיד ותטע בי לב שומע וצייתן. אינני רוצה להמשיך ולחפש גילויים חדשים בזמן שאני מזניח את יסוד האמונה, שהוא הציות למה שכבר ציווית. למדני להעריך את הכתוב, לאהוב את דרכיך ולממש, ללא דיחוי, את ההוראות שכבר קיבלתי. אני יודע שאינך מדריך את המורדים, אלא את אלה שמכבדים אותך בנאמנות. הענק לי הבחנה, אדוני, כדי שחיי יעוצבו על פי אמתך.

אה, אל קדוש, אני משבח ומהלל אותך כי לעולם אינך נכשל להראות את הדרך הנכונה לאלה שמבקשים אותך בכנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא הדרך הבטוחה המובילה לחיים, גם כאשר הכל סביב נראה לא בטוח. מצוותיך הן כלפידים חיים המאירים בחשכה, מגלים את אופייך ונותנים כיוון לנשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“בסבלנותכם, החזיקו בנפשכם” (לוקס 21:19).

החוסר סבלנות הוא גנב ערמומי. כאשר הוא מתמקם, הוא גוזל מהנפש את תחושת השליטה, את השלווה, ואפילו את הביטחון. אנו הופכים חרדים כי איננו מסוגלים לראות את המחר. אנו רוצים תשובות מהירות, פתרונות מידיים, סימנים גלויים לכך שהכול יסתדר. אך אלוהים, בחכמתו, אינו מגלה לנו את התסריט המלא של החיים. הוא מזמין אותנו לבטוח בו. וכאן טמון האתגר: כיצד לנוח בשלום כאשר איננו יודעים מה יבוא?

התשובה אינה בידיעת העתיד, אלא בהתקרבות לאבינו. השלום האמיתי אינו נולד מהיכולת לחזות, אלא מהנוכחות של אלוהים בתוכנו. ונוכחות זו אינה אוטומטית — היא מתגלה כאשר אנו מקבלים החלטה נחושה: לציית. כאשר אנו בוחרים לחיות לפי רצון אלוהים, משהו יוצא דופן קורה. הוא מתקרב אלינו. ובמקום לתת לנו מפה מפורטת של כל מה שעתיד לקרות, הוא מעניק לנו ראייה רוחנית. אנו מתחילים לראות בעיני האמונה. אנו מבינים את ההווה בבהירות רבה יותר ומבחינים בסימנים למה שעתיד לבוא, כי רוח ה' מדריכה אותנו.

הציות לתורת אלוהים הנפלאה מייצר שלווה שהעולם אינו מבין. זו רגיעה טבעית, מנוחה עמוקה. לא מפני שהכול נפתר, אלא כי הנפש יודעת שהיא מתואמת עם הבורא. שלום זה אינו ניתן לייצור או ללמידה מספרים ודרשות. הוא פרי ישיר של חיים המיושרים עם מצוות הנצח של העליון. מי שמציית – נח. מי שמציית – רואה. מי שמציית – חי. -מעובד מפי פ. פנלון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שלעתים קרובות אני נותן לחוסר הסבלנות להשתלט עליי. כאשר התשובות מתעכבות, כאשר המחר נראה לא ודאי, ליבי מתכווץ ומחשבתי רצה ללא כיוון. אני מנסה לשלוט במה שאיני יכול, וזה גוזל ממני את השלום שרק אתה יכול להעניק. במקום לנוח בך, אני מחפש סימנים, הסברים והבטחות, כאילו ידיעת העתיד היא מה שאני זקוק לו ביותר. אך בעומק, מה שנפשי באמת משתוקקת לו הוא דבר עמוק יותר: נוכחותך.

אבי, היום אני מבקש ממך ללמד אותי לבטוח, גם מבלי להבין. אני רוצה להפסיק לרדוף אחר פתרונות מיידיים וללמוד להמתין לך בלב שליו. תן לי אומץ לציית בשמחה למצוותיך הנפלאות, גם בשקט, גם כאשר הכול נראה עומד במקום. אני רוצה את הראייה הרוחנית שבאה רק כאשר רוחך שוכנת בי. התקרב אליי, אדוני. הראה לי את ערכה של חיים בהכנעה מוחלטת לרצונך. שהביטחון הגדול ביותר שלי לא יהיה בתשובות מהירות, אלא בדאגתך המתמדת לילדיך הצייתנים.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי נוכחותך טובה מכל תכנית מפורטת. אתה מנוחתי בתוך ההמתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כנהר שקט הזורם בליבי, מביא סדר במקום שהיה בו בלבול. מצוותיך הן כאורות דולקים בחשכה, מראות את הצעד הבא בבהירות ובטוב לב. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אִלּוּלֵי עֲזָרַת יְהוָה לִי, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי” (תהילים צ"ד:י"ז).

יש רגעים בחיים שבהם נדמה שהכול מתמוטט בבת אחת: חלומות מתפוגגים, תפילות נראות ללא מענה, והלב, שנמחץ על ידי הנסיבות, כבר אינו יודע לאן לפנות. בשעות כאלה, המחשבה הופכת לשדה קרב. מחשבות שליליות, תסכולים, רצונות שלא התגשמו ותחושות של חוסר אונים משתלטים. והגרוע מכל הוא שדווקא כשאנו זקוקים להכוונה, אנו מתפתים לקבל החלטות פזיזות, רק כדי להקל על הכאב. אך פעולה מתוך דחף לעיתים נדירות מובילה לפתרון — וברוב המקרים אף מרחיקה אותנו ממה שה' רוצה לעשות.

הכוח האמיתי ברגעים כאלה אינו טמון בעשייה מיידית, אלא בכניעה. להישאר בשקט, לבטוח ולהפקיד בידי ה' את הרצונות האישיים דורש אומץ רב יותר ממה שרבים מדמיינים. השקטת הנפש בתוך הכאוס היא תרגול רוחני עמוק. דווקא במקום הכניעה מתחילה הריפוי הפנימי. המחשבה נרגעת, הרוח מתחזקת, ואנו מתחילים לראות בעיני האמונה. עמדה ענווה זו פותחת פתח לרוח ה' להחזיק אותנו ולכוון אותנו בביטחון.

אך אי אפשר לחיות את המציאות הזו בלי ציות. המקור האמיתי היחיד לכוח, שלום והכוונה נמצא בנאמנות לתורת ה'. הוראותיו אינן משתנות, אינן נכשלות ואינן תלויות ברגשותינו. כאשר אנו מחליטים לציית — גם כשכואב, גם כשאיננו מבינים — מתרחש משהו על-טבעי: רוחנו השברירית מתאחדת עם כוח הבורא. איחוד זה הוא שמקים אותנו, מחזק אותנו ומוביל אותנו צעד אחר צעד אל חיי הנצח. הציות לתורת ה' אינו עול; זהו הדרך הבטוחה היחידה בכל סערה. -ויליאם אלרי צ'אנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שלעיתים קרובות אני מוצא את עצמי מוקף במאבקים פנימיים, חוסר ביטחון והחלטות קשות. כאשר החלומות נראים כמתמוטטים ותשובותיך מתעכבות, ליבי מתבלבל ודעתי מתמלאת במחשבות שאינן ממך. בשעות אלו אני מתפתה לפעול מתוך דחף, מנסה לברוח מהכאב בכל דרך — אך בסופו של דבר אני מתרחק מרצונך.

אבי, היום אני מבקש ממך שתשקיט את נפשי ותעזור לי לבטוח בך יותר מאשר ברגשותיי. אני רוצה ללמוד להמתין בשקט, להישען עליך בענווה ולהקשיב לקולך בתוך הכאוס. אני יודע שאיני יכול לנצח בקרב הזה בכוחות עצמי. לכן אני מבקש ממך אומץ לציית גם כשאיני מבין. החזק אותי ברוחך, והדריך אותי בדרכיך הנצחיים.

הו, אל קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על היותך סלעי האיתן כאשר הכול סביבי קורס. אתה נאמן, גם כשאני חלש; ותורתך, ה', היא המגדלור שמוביל אותי חזרה כאשר אני הולך לאיבוד בין הסערות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המצפן שאינו מאכזב, אפילו בלילות החשוכים ביותר. מצוותיך הם כנהרות חיים המרעננים את הנפש העייפה ומטהרים את הלב הדואב. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

״הכל אפשרי למי שמאמין״ (מרקוס 9:23).

זכור: למי שיש לו אומץ ומונחה על ידי האמת, הרחמים וקול הבריאה החי של אלוהים, המילה "בלתי אפשרי" פשוט אינה קיימת. כאשר כל הסובבים אותך אומרים "זה לא יכול להיעשות" ומוותרים, דווקא ברגע הזה נולדת ההזדמנות שלך. זהו הקריאה שלך לעשות צעד קדימה באמונה. אל תסמוך על הדעה המוגבלת של אחרים — בטח במה שאלוהים יכול לעשות דרכך, אם תהיה מוכן להישמע.

כאשר אדם מחליט ללכת בעקבות מצוות הבורא — אותן מצוות קדושות, חכמות ונצחיות — קורה דבר יוצא דופן: אלוהים והנברא מתאחדים. האדם, שבעבר היה חלש וחסר ביטחון, הופך לחזק ויציב, כי הוא מתמלא ברוח הקודש. ובמצב החדש הזה של קהילה, שום דבר לא יכול לעצור אותו בדרך שאלוהים עצמו התווה. הכוח הזה אינו בא ממאמץ אנושי, אלא מהציות הנאמן לרצון אלוהים. הציות הוא שמשחרר את כוח השמים על חיי האדם.

ומה כל זה מלמד אותנו? שהסוד האמיתי להצלחה, להגשמה ולניצחון נמצא בציות לחוקו העוצמתי של אלוהים. כאן נכשלים רבים: הם רוצים לזכות בברכות ולהגשים את מטרותיהם מבלי ללכת אחרי ההוראות הברורות שהשאיר הבורא. אבל זה בלתי אפשרי. הדרך לחיים מבורכים ומנצחים תמיד הייתה — ותמיד תהיה — דרך הציות. מי שהולך עם אלוהים, הולך בביטחון, בעוצמה ועם מטרה ששום דבר לא יכול לסכל. -תומס קרלייל. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך שאתה מזכיר לי שבך המילה "בלתי אפשרי" מאבדת את משמעותה. אתה קורא לי לבטוח לא בדעות אנושיות, אלא במה שאתה יכול לעשות דרכי, אם אהיה מוכן להישמע. תודה כי גם כאשר כולם מוותרים, אתה נותן לי את האומץ לעשות צעד קדימה באמונה, בידיעה שאתה הוא הפותח דלתות ומחזק את ההולכים אחריך.

אבי, היום אני מבקש ממך שתיתן לי לב שומע ונאמן, מוכן ללכת אחר מצוותיך בנאמנות. הלבש אותי ברוח קודשך והפוך את חולשתי לעוז, את הססנותי לאמון. שאצעד באומץ בדרך שהתווית, בידיעה שהניצחון האמיתי אינו בא ממאמצי, אלא מהאחדות שלי איתך דרך הציות. שכל צעד שאעשה יהיה מונחה על ידי חוקך הקדוש והעוצמתי.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי סוד ההצלחה וההגשמה האמיתית הוא בציות שלם לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך העוצמתי הוא כדרך בטוחה בתוך הכאוס, שכל מצווה בו היא מנורה המאירה את דרך הניצחון. מצוותיך הן עמודי כוח התומכים במסעי, ומובילים אותי בביטחון אל חיים ששום דבר ואף אחד לא יכול לסכל. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

״תודה לאל על מתנתו הבלתי ניתנת לתיאור!״ (קורינתים ב' 9:15).

הדרך הטובה ביותר שבה אדם יכול באמת להפיק את המרב מהחיים — בעומק, בשלום ובמטרה — היא לשמור על קבלה מלאה, מוכנה ושמחה של הרצון האלוהי, שהוא מושלם ובלתי משתנה בכל דבר. משמעות הדבר היא להכיר בכך ששום דבר אינו יכול לבוא ממקור כל הטוב, שהוא אלוהים, אלא רק מה שהוא, במהותו, טוב. הנפש שמבינה זאת לומדת לנוח. היא אינה נעלבת מדרכי ה', אינה מערערת על החלטותיו, ואינה מתנגדת לרצונו, כי היא מבינה שהכול מתנהל לפי חוק נצחי של חכמה ואהבה.

האדם הטוב והעניו באמת חי בהרמוניה עם התוכנית האלוהית כי הוא רואה, אפילו בקשיים, את ידו של אב אוהב. הוא מכיר בכך שיש אהבה אינסופית וכל-יכולה שמנהיגה הכול — אהבה שאינה שומרת דבר מתוך אנוכיות או קנאה, אלא מעניקה את עצמה בנדיבות לבריאה. אהבה זו מדריכה, מתקנת, תומכת ומשנה, תמיד לטובת אלה שבוחרים לבטוח. ומה שמאפשר את האמון האמיתי הזה היא הוודאות שאלוהים גילה לנו את הבסיס הבטוח של החיים: תורתו העוצמתית, שניתנה על ידי הנביאים ואושרה על ידי ישוע.

תורה זו היא יסוד האושר. זהו הדרך הברורה, הבטוחה והקדושה שבאמצעותה נוכל לחיות בהרמוניה עם הרצון האלוהי. כאשר הנפש מפסיקה להתנגד, מפסיקה להתמקח עם רצונותיה ומקבלת בענווה ללכת אחר תורת אלוהים בשלמות — ללא יוצא מן הכלל — אז כל מה שטוב מתחיל לזרום באופן טבעי מליבו של הבורא אל ליבו של הנאמן. שלום, שמחה, הכוונה וישועה אינם צריכים עוד להיחפש כדבר רחוק. הם מתחילים לשכון בתוך הנפש שנכנעה לחלוטין לרצון האב. -ד״ר ג׳ון סמית. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך על שלימדת אותי שהדרך האמיתית לחיות בשלום, בעומק ובמטרה היא לקבל בשמחה את רצונך המושלם. תודה שאתה מזכיר לי שהנפש הבוטחת בהכוונתך נחה — אינה מערערת, אינה מתנגדת, אלא נכנעת, ביודעה שהכול מתנהל על פי חכמה נצחית ומלאת אהבה.

אבי, היום אני מבקש ממך שתעצב את ליבי כדי שאחיה בהרמוניה מלאה עם תוכניתך האלוהית. שאכיר את ידך גם בקשיים ואלמד לראות את דאגתך במקום שבו ראיתי בעבר רק מכשולים. למד אותי לבטוח לחלוטין באהבה האינסופית הזו שאינה שומרת דבר לעצמה, אלא מעניקה את עצמה בנדיבות כדי להדריך, לתקן, לתמוך ולשנות את חיי. מי ייתן ואמון זה יגדל בי מיום ליום, מוזן על ידי ציות כן לתורתך המופלאה.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי גילית לי את יסוד האושר האמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כזרם חי שמחבר את ליבי לשלך, ומזרים שלום, שמחה וישועה לתוכי. מצוותיך הן כשערים קדושים שמובילים אותי להרמוניה עם רצונך, שם כל מה שטוב חדל להיות הבטחה רחוקה ומתחיל לשכון בתוכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“כי הוא משביע נפש צמאה ונפש רעבה ימלא טוב” (תהילים ק"ז:9).

אלוהים, בחכמתו ובטובו האינסופיים, משתמש אפילו במצבים השגרתיים ביותר של החיים כדי להרחיב את יכולתנו לשמוח באהבתו — אם רק נרשה זאת. וכאן, "להרשות" אין פירושו שהבורא תלוי באישור ברואיו, אלא שהוא מכבד את הלב החפץ לרצות אותו, שמכיר במי שהוא ומבין שכל הברכות שבאמת חשובות ניתן לקבל רק כאשר אנו בוחרים לחיות לפי רצונו. אלוהים פועל בעוצמה, אך גם בכבוד להחלטת הנפש שבוחרת או דוחה את הציות.

חשוב על כך היטב: כולנו רוצים להתברך. כולנו משתוקקים לשלום, להכוונה, לפרנסה, לשמחה. אך לא כולם מתברכים — ולא משום שאלוהים נוהג בהעדפה, אלא כי רבים אינם מוכנים להקריב את רצונותיהם האנוכיים. רבים מעדיפים ללכת אחר רצונם, גם אם משמעות הדבר היא לחיות באי-ציות לתורת אלוהים העוצמתית. וכיצד יברך ה' מישהו שבוחר, במודע, לחיות בניגוד לרצונו המושלם והקדוש?

האמת פשוטה וישירה: לאלוהים אין כל תמריץ להרעיף ברכות על לב מרדן. הבטחותיו הן לנאמנים, לאוהביו באמת — ואהבת אלוהים היא קיום מצוותיו. מדוע, אם כן, להתנגד? מדוע לא להיכנע בענווה לבורא ולהתחיל לחיות בציות מלא למצוותיו הנפלאות? בו יש חיים, יש שלום, יש שפע. הברכה זמינה — אך רק בדרך הציות. -אדוארד ב' פוזי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי בחכמתך ובטובך אתה משתמש אף במצבים הפשוטים ביותר של החיים כדי ללמד אותי לשמוח באהבתך. אינך תלוי ברשותי כדי לפעול, אך אתה מכבד את הלב החפץ לרצותך, שמכיר בך כאדון ומבין שברכות אמתיות באות רק כאשר אנו בוחרים לחיות לפי רצונך. תודה על סבלנותך כלפיי, ועל שאתה מראה לי שכל רגע יכול להיות מדרגה אל השלמות, אם אבחר לציית.

אבי, היום אני מבקש ממך שתסיר ממני כל רצון אנוכי שמרחיק אותי מרצונך. עזור לי שלא לבקש את ברכותיך בעודני מתנגד למצוותיך. תן לי רוח ענווה, נכונה להקריב את רצונותיי כדי לחיות בציות מלא לתורתך העוצמתית. אני יודע שאינך מרעיף את ברכתך על מרדנות, אלא על האוהבים אותך באמת — ואני רוצה להימנות עימם. למדני לאהוב אותך בציות, גם כאשר הדבר דורש ויתור.

הו, אל קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי בך יש חיים, שלום ושפע לכל ההולכים אחריך באמת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כדרך איתנה המובילה למקום בו מתגשמות ההבטחות. מצוותיך הן כמפתחות הפותחים את אוצרות השלום, ההכוונה והשמחה האמיתית. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“למה אתם מפחדים כל כך? האם עדיין אין לכם אמונה?” (מרקוס 4:40).

ראו, אחים, תנו לחייכם הרוחניים להיות מעוצבים על ידי מה שבאמת חשוב: נאמנות בציות למצוות ה' ומסירות לחובות שהנסיבות הנוכחיות דורשות מכם. אל תתנו לחרדה לגבי המחר להשתלט עליכם. אותו אלוהים שתמך בכם עד כה, שהציל אתכם, לימד וחיזק אתכם, ימשיך להוביל אתכם באותה נאמנות עד הסוף. הוא אינו משתנה, ודאגתו לעולם אינה נכשלת. נוחו בביטחון הקדוש והאוהב הזה בהשגחתו האלוהית.

רבים מהנוצרים חיים בחוסר מנוחה מתמיד כי נתנו עדיפות לדברים ולרצונות שאין להם כל משקל בנצח. ולכן נשמתם נשארת סוערת וחסרת ביטחון. אך החיים הרוחניים מוצאים מנוחה כאשר הם פונים אל מה שלעולם לא ייגמר: רצון אלוהים המתבטא בתורתו האדירה. שם אנו מוצאים כיוון, יציבות ותכלית. כאשר אנו שמים את הציות לה' כמוקד הראשי שלנו, כל השאר מסתדר.

ישוע עצמו לימד שאם נבקש תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו [דיקיוסיני], כל שאר הדברים יתווספו לנו. כך היה תמיד, וכך יהיה תמיד. אלוהים מכבד את המכבדים אותו. וכאשר אנו עושים את הציות עדיפות עליונה, אנו מגלים ששום דבר לא חסר — לא שלום, לא פרנסה, לא כיוון. הנשמה הופכת ליציבה, והחיים מקבלים משמעות. זהו דרכם של הנאמנים, דרך הברכה, והדרך שמובילה בסופה לחיי נצח. -פרנסיס דה סאל. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה קורא לי להתמקד במה שבאמת חשוב: ציות נאמן למצוותיך ומסירות לחובות שהצבת לפניי היום. אתה הוא שתמכת בי עד כה, שלימדת, הצלת וחיזקת אותי, ואני יודע שתמשיך להיות איתי עד הסוף. אינך משתנה, ודאגתך לעולם אינה נכשלת. לכן היום אני נח בהשגחתך הקדושה, בביטחון אוהב במבטך הערני על כל פרט בחיי.

אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי להניח בצד את הדאגות לדברים חולפים. הצילני מהחרדה שנובעת מהמרדף אחרי מעמד, רכוש או הכרה, והפנה את ליבי אל מה שהוא נצחי: אהבת האב, ישוע ותורתך האדירה. למדני לחיות כל יום בנאמנות, בידיעה שכאשר אני מכבד אותך בציות, אתה בעצמך מסדר כל מה שאני צריך. מי ייתן וחיי הרוחניים ימצאו מנוחה ברצונך ונשמתי תתחזק באמתך.

הו, אל עליון קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי לעולם אינך מחסיר דבר מהנאמנים לך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך המופלאה היא כיסוד איתן שמחזיק את נשמתי מול רוחות הספק וחוסר היציבות. מצוותיך הם סימנים נצחיים שמצביעים תמיד אל מלכותך, ומובילים אותי צעד אחר צעד אל החיים שאין להם סוף. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אבל הנזרע על האדמה הטובה הוא השומע את הדבר ומבין אותו; הוא זה הנושא פרי ומניב מאה, שישים ושלושים לאחד” (מתי י"ג:23).

אלוהים אינו צריך להעביר אותנו לתרחיש חדש או לשנות את כל הנסיבות סביבנו כדי להתחיל את עבודתו בנו. הוא מסוגל לחלוטין לפעול בדיוק במקום שבו אנו נמצאים, עם התנאים שמקיפים אותנו היום. שם, באדמת חיינו הנוכחית, הוא גורם לשמשו לזרוח ולטל שלו לרדת. מה שבעבר נראה כמכשול עשוי להפוך בדיוק לכלי שבו ישתמש כדי לחזק, להבשיל ולשנות אותנו. שום מגבלה, שום תסכול, שום עיכוב במסענו אינם יכולים לסכל את תוכניות ה', כל עוד אנו מוכנים להישמע לו.

רבים סבורים שעברם הרחיק אותם מדי מאלוהים, שכישלונותיהם הקודמים הפכו את הצמיחה הרוחנית לבלתי אפשרית. אך זו שקר של האויב. כל עוד יש חיים, יש תקווה. לא משנה כמה נשמתנו יבשה או כמה פגמים צברנו — אם נחליט היום להישמע בנאמנות לתורת ה' החזקה, השינוי מתחיל מיד. הציות הוא נקודת הפתיחה של השיקום. זו ההחלטה המעשית והאמיצה ללכת עם אלוהים, גם כאשר הכול סביב נראה מבלבל.

האמת פשוטה ועצמתית: ברכות, שחרור וישועה ממתינים לאלה שבוחרים להיות נאמנים. הזהות הרוחנית החדשה אינה נובעת מרגשות, ולא ממילים ריקות, אלא מלב שמחליט להישמע למצוות ה'. אלוהים אינו רחוק. הוא מוכן לפעול — וכל מה שהוא צריך הוא לב נכון לחיות לפי רצונו. הישמע, ותראה את החיים פורחים במקום שבו קודם לכן היה נדמה כי אין אפשרות. -האנה וויטול סמית. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אינך צריך לשנות את התרחיש של חיי כדי להתחיל את עבודתך בי. אתה רב-כוח לפעול בדיוק כאן, באדמה שעליה אני עומד היום, עם כל המגבלות, התסכולים והאתגרים שמקיפים אותי. תודה כי גם כאשר הכול נראה תקוע או קשה, שמשך עדיין יכולה לזרוח והטל שלך עדיין יכול לרדת על נשמתי. אתה הופך מכשולים לכלים, ושום דבר אינו יכול לסכל את תוכניותיך כאשר אני בוחר להישמע באמונה.

אבי, היום אני מבקש ממך לשבור כל שקר שגורם לי להאמין שהעבר הרחיק אותי ממך מדי. אני יודע שכל עוד יש חיים, יש תקווה — ושהציות לתורתך החזקה הוא תחילת הכול. תן לי אומץ ללכת איתך גם כאשר הכול נראה מבלבל. טהר את לבי, השב את חזוני וגרום לפריחה, באדמה היבשה הזו, של חיים שרק אתה יכול להעניק. מי ייתן והשינוי שלי יתחיל היום, במעשה הפשוט של להישמע לך בכנות.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה מציע שיקום וחיים חדשים לאלה שמחליטים ללכת אחריך בנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כגשם עדין שמחדש את האדמה העייפה ומכין את הקרקע לקציר הנצחי. מצוותיך הן כזרעי אור הנובטים גם במדבר, ומצמיחים שמחה, שלום וזהות חדשה בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.