״שובו אל המבצר, כל אסירי התקווה! היום עצמו אני מכריז שאשיב לכם כפליים ממה שאיבדתם״ (זכריה ט׳:12).
אמת היא: הגבולות שאלוהים מציב בחיינו עלולים לעיתים להיראות כניסיונות בפני עצמם. הם מעמתים אותנו, מרסנים את דחפינו ומאלצים אותנו להביט בתשומת לב רבה יותר בדרך שלפנינו. אך גבולות אלה אינם עול — הם הדרכה הניתנת מתוך אהבה. הם מסלקים הסחות דעת מסוכנות, מגינים על נפשנו ומצביעים בבהירות על מה שבאמת חשוב. כאשר אנו מצייתים לאלוהים בתוך הגבולות שהוא התווה, אנו מגלים דבר רב־עוצמה: אשרינו לא רק משום שאנו יודעים, אלא גם משום שאנו עושים את מה שהוא לימד אותנו.
אלוהים כבר קבע, בחוכמה מושלמת, את הדרך המובילה אותנו אל האושר האמיתי — לא רק בחיים האלה, אלא בעיקר בנצח. הדרך הזאת היא הציות לתורתו האדירה. הוא אינו מכריח אותנו ללכת בה, משום שהאב אינו חפץ במשרתים מתוכנתים, אלא בבנים ובבנות הבוחרים מרצונם. לציות יש ערך רק כאשר הוא נובע מרצון כן לשמח את אלוהים. ואת הלב המציית הזה מכבד האדון, כשהוא מוביל אותו אל ישוע — כדי שיקבל ברכות, שחרור ומעל הכול ישועה.
אם כן, הבחירה מונחת לפנינו. אלוהים התווה את הדרך. הוא הראה לנו את האמת באמצעות נביאיו ובאמצעות בנו. כעת עלינו להחליט: האם נציית בשמחה? האם נניח לגבולות האדון לעצב את צעדינו? התשובה תגלה את כיוון חיינו — ואת גורלנו הנצחי. —מעובד על פי ג׳ון המילטון תום. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אבי האוהב, אני מודה לך על הגבולות שאתה מציב לפניי. גם כאשר הם נראים קשים, אני יודע שהם ביטויים לדאגתך. הם אינם שם כדי לכלוא אותי, אלא כדי להגן עליי ולהנחות אותי. למד אותי להביט בהם בהכרת תודה ולהכיר בהם כחלק מחוכמתך.
אדוני, תן לי לב החפץ לציית מתוך אהבה, ולא מתוך חובה. אני יודע שדרך תורתך האדירה היא דרך החיים, השלום והשמחה האמיתית. יהי רצון שלעולם לא אבוז למצוותיך, אלא אחבק אותן בנאמנות, בידיעה שבהן טמון הסוד לחיים מבורכים ולישועה במשיח ישוע.
הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על שהתווית דרך ברורה לאלה היראים אותך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגדר של זהב המגינה על שדה הציות, שבו פורחים השלום והתקווה. מצוותיך הן כאותות זוהרים לצד הדרך, המובילים את הצדיק אל לבך הנצחי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.